שלושה ימים בלי אייפון, בלי מחשב, בלי אימיילים, בלי תקשורת לעולם החיצון. והאמת היא שזה לא היה כזה נורא. ברגע שאין את הפיתוי אז החיים סבבה גם בלעדיו, וזה הרי נכון לעוד הרבה מאוד פיתויים.
נסעתי לטיול בירדן.
אין מה לומר, המדבר שלהם ירוק יותר, מימי יותר, כחול יותר, צבעוני יותר, גבוה יותר וכל זה יותר. וזה בסך הכל לא הכי פייר, הרי זה המעבר של השבר.
גם בביקור הזה צרכתי למצלמה הדיגיטלית שלי בעיקר תמונות עבדאללה וחוסיין, אבל הפעם למדתי גם כמה דברים חשובים:
1. השידוך של המלך עבדאללה נעשה על ידי אחותו שפגשה עובדת בבנק המרכזי – אישה יפה ומשכילה, פלשתינית במקור – והחליטה להפגיש בין השניים. שתיים שלוש פגישות והשאר היסטוריה.
2. המלך חוסיין פגש את נור בטקס חניכת שדה התעופה על שם אישתו השלישית בדרום עמאן. נור הגיעה בתור מהנדסת שדות תעופה מארצות הברית של אמריקה.
3. כדי לקרר אבטיח, יש לחתוך אותו ולשים אותו בשמש.
את שתי העובדות הראשונות אני עדיין צריכה לברר עם המקורות המוסמכים, אבל לגבי העובדה השלישית אני יכולה להעיד מנסיון שהעניין עובד.
האבטיח שנרכש על ידי מדריך הטיולים עלי, בילה את היום בשמש. ברגע האמת, כשחשבנו שאין טעם לנסות לאכול אותו, עלי אמר שאין בעיה – הוא ישים אותו בשמש כדי שיתקרר. אני מודה שחשדתי ותהיתי איך נבשר לו שאבטיח ששהה בשמש מתחמם ולא מתקרר. אבל האמת היא שלאחר שהאבטיח נחתך, בילה בשמש כרבע שעה ואידה שכבת מים הוא אשכרה התקרר. לא קרח קר, אבל קר.
ההסבר המדעי מתיימר להשוות את קירור האבטיח להזעה. אני לא יודעת איך האבטיח מרגיש בשמש, אבל אני יודעת שכשאני מזיעה בשמש אני לאו דווקא מתקררת.
Leave a Reply