חיבתי ונוקשותי, שלא לומר סמי-אובססייתי לגבי מקלדות היא דבר ידוע ולמרות אהבתי הרבה למקלדת הלבנה שלי, את רוב היום אני מבלה עם מקלדות שחורות.
בשבוע האחרון אני כמעט לא מצליחה להזיז את כתף ימין.
זה כאב חד שמורגש בתזוזות הכי קטנות. הכאב הזה מאפשר לי להיות יותר מודעת לכל לחיצה על כל מקש. אין דרך אחרת להגיד את זה - מישהו הרחיק את האנטר. הזרת נקרעת לי בניסיון להגיע אליו. הוא והבק ספייס.
שלא לדבר על הדיליט. אני שוקלת למפות לי כמה מקשים אחרים, פחות שימושיים ולהפוך אותם לאנטר ולדיליט. אולי את ה-6 וה-7. או את הלוכסן שמאלה והסוגריים המסולסלים.
מתוך סייפ קומפיוטינג טיפס דוט קום:
רחוק מדי.
המציגה איננה אני
קרוב מדי.
המציגה איננה אני
4 תגובות בינתיים ↓
1 nir.nef // 05.06.2008 בשעה 12:56 am
אם שאר הגוף מתנוענע מצבך טוב
אני חושב
מצד שלישי
אני לא כ”כ מצליח לחשוב בזמן האחרון
בא לי חו”ל
לא משהו פנסי
סתם חוף שקט בסיני
ארוחות בוקר מול ים כחול עמוק ובריכתי
אולי גם לצלם קצת עם מצלמת פוקט
כמו תייר
2 טליה // 05.06.2008 בשעה 9:39 am
מעניין אם הייתי בסיני אם הכתף היתה מסתדרת. בלי מקלדת ו/או עכבר.
אני ממליצה על פולורויד, כמו תיירת.
(ולדעתי, נפתחו הגבולות מחדש. כולם צריכים חופשה בסיני, כולם נוסעים)
3 אהוד // 05.06.2008 בשעה 3:22 pm
הממ הממ
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3532647,00.html
אם כי את מקיסטית, אז את בטח מביטה בזה וצוחקת עלינו.
4 טליה // 05.06.2008 בשעה 3:29 pm
בדרך כלל מביטה וצוחקת. אבל כאמור, לאחרונה אני מבלה יותר מדי עם מקלדות שחורות (היום בזזתי למתכנת חולה את המקלדת המוטה קלות שלו, זאת עם ה-B וה-N הגדול. זה קצת עוזר אבל האנטר עוד יותר רחוק. אני מעדיפה לוותר על שבירות שורה. כבר אין טעם, לשבור שורות הכוונה)
ועכשיו שנתת חותמת רשמית למיותרות הסוגר המסולסל, אני הולכת על זה (הקאפס לוק שלי כבר ממופה כלא קאפס לוק)
התור של התגובות מתחיל כאן