shuru HABITU oor oo

מלקולם גלדוול מדבר בספרו The Tipping Point, בעמוד 187 (וזאת מצויין רק על שום הצורך להשוויץ בעובדה שהגעתי לעמוד שכזה בספר, שזה הרי לא מובן מאליו), על העובדה שאנחנו חלק מאורגניזם גדול יותר, שהזכרון שלנו הוא לא רק העובדות והרעיונות והחוויות שנשמרו לנו במוח. הרבה ממה שאנחנו זוכרים בעצם נשמר מחוץ למוח שלנו.
אנחנו בכוונה לא [...]

[להמשך ←]

יחסים עם מכשיר חדש הם לא דבר של מה בכך. אין להם עיניים גדולות וחמודות שגורמות להתאהב בהם.
מצד שני, אין דבר משמח מקניות. כבר ציטטתי בעבר, אצטט בעתיד ואני מצטטת בהווה את דברי חברי הטוב ביותר, שטוען שניסה הכל – סמים לסוסים, אשראמים, מדיטציה, חקלאות וסדנאות רוחניות אחרות והגיע למסקנה שאין כמו קניות. והרי ידוע [...]

[להמשך ←]

התחייבתי מול קהל קוראיי העצום, לפני חודשיים ויומיים (שהם לא הרבה זמן במונחים יחסיים) להעלות לאוויר אתר נוסף. אני שמחה להודיע קבל עם ו על תרומתי הצנועה לתרבות בפורמט של פיקסלים על בד. זוהי רק ההתחלה לה. הרצון הוא להיות ממ”ר (מיצב מבוסס רשת) ארוך טווח, ללא תאריך תפוגה, המתעד אותנו ברגעים דיגיטליים.
רק היום, דומיין [...]

[להמשך ←]

רעש מזהם את האוויר. אבא שלי היה אומר את זה רבות על הרעש שהייתי מייצרת כילדה ואני זוכרת כמה קשה היה לי להבין את החיבור הסמנטי הזה בין עולם הזיהום לעולם הרעש. היום, לעומת זאת, נדמה לי שאין תחום בעולם שלא מזדהם מרעש.
ברור לי שאחד המוצרים הנדרשים ביותר ברשת של ימינו הוא מוצר שיזקק [...]

[להמשך ←]

מי שראה את ההרצאה של אותו פרופסור עטור ניבים מהפוסט הקודם, צפה בדיון על הרצון שלנו באינדיבידואליות מול הכמיהה לקהילה, על הבדידות מול השיתוף.
הרי החיים בסופו של יום הם איזון ומינון על צירי השחור לבן. איך מוצאים את הנקודה המתוקה בין החיים מחוץ למסך לבין החיים בתוך ביטים קצובים, בין הטכנולוגיה לרגש, בין החומרי לווירטואלי.
אנחנו [...]

[להמשך ←]

כבר הבעתי טרוניות על ניהול הזמן כשיש זמן. מסתבר שאין ואקום של זמן, הוא מתמלא ולכל פינותיו נוזל צרכן זמן כלשהו. פעם כבר הבנתי את זה – דווקא אם מעמיסים על הזמן ויוצרים לוח זמנים של מנכ”לי-על-חלל, באורח פלא אפשר להספיק יותר, נוצרות שעות חדשות ביממה. עכשיו אני מתחילה להבין שהעניין הוא דו כיווני – [...]

[להמשך ←]

אם יש דבר שאני שונאת, זה לגהק. אם יש בי פחד גדול, זה להתחיל לגהק ולא להצליח להפסיק. בספר השיאים של גינס יש איש שלא הפסיק לגהק 68 (!) שנים. כל גיהוק ראשון שלי מעורר בי את המחשבה מה יקרה אם עכשיו אמשיך 68 או ו-9 שנים. איזו תחושה דבילית זה לגהק, כמה זה משפיל [...]

[להמשך ←]

במסגרת כל אדם צריך מסגרת, הגבלתי את תדירות הפוסטים בבלוג זה לכדי פוסט אחד מדי פורטנייט. אני חורגת ממנהגי לפוסט ביניים לצורך הבהרות וגם מכיוון שייתכן שבימי הפנסיה המוקדמת התדירות תוכפל. (או תחולק, תלוי מאיזה צד של המשוואה מתסכלים).
הבהרה א’
לאחר פרסום הפוסט הקודם, מערכת הטלפוניה שלנו קרסה עקב פניות רבות של הציבור שתהה מדוע [...]

[להמשך ←]

בלוג יקר, בלוג אהוב – הזנחתי אותך. וזה לא בגלל שאני לא אוהבת אותך. אני אוהבת אותך וחושבת עליך הרבה.
אבל אני All Over the Place. פירורים ממני פה, חלקים בפייסבוק, רסיסים בטוויטר, ציוצים שלי ביו-טיוב. זהות מפוזרת 2.0. אני כמובן לא לבד, אנחנו אף פעם לא לבד. גם הסטייה החברתית הקיצונית ביותר היא ריאקציה למיינסטרים, [...]

[להמשך ←]

השבוע שעבר התחיל בהופעה של רונה קינן, לכבוד יום האישה הבינלאומי(ת), שאירחה את תמר אייזנמן. האייזנוומן הזאת היא מבחינתי תגלית חדשה (ויסלחו לי האנשים על ההצתה המאוחרת). כאחרונת המגוייסות לצבא המפלקרים והמיוטיובים, העליתי וידיאו של הקאבר שהבנות ביצעו ל-Kiss של פרינס. סליחה – ₪$#.
הולם ליום האישה – Women not girls rule my world, I said [...]

[להמשך ←]