אולי יום בלי פייסבוק. יום

אני מחזיקה את עצמי מלכתוב על פייסבוק כדי לא ליפול לפח שאני רוצה להתרעם עליו, אבל אני רואה שאי אפשר יהיה להתחמק מקצת שיחרור קיטור בכתיבה לתיקייה.

פייסבוק של היום גובל במערכון של החמישייה בסוף שנות ה-90 שבו קרן מור אומרת שהם שמו שני אינטרנט בסלון ועכשיו הם הולכים לשים גם אחד בחדר שינה.

אנשים מסכנים. לא, נו. באמת. מה רוצים מהם?

אין יום שעובר בלי כתבה בדה-מרקר/קפטן אינטרנט/שבעה לילות (!) על פייסבוק, טוחנים לקוראים את המוח וכולם, ללא יוצא מן הכלל, מנסים להבין במה מדובר. אמא שלי, שתהיה בריאה, שלהדליק מחשב לא יודעת, מוטרדת למה בת דודה שלי צריכה פייסבוק באינטרנט ואבא שלי מספר לי שהפייסבוק עומד להחליף את האינטרנט. זה שגלשתי דרך האייפון לראות תמונות בפייסבוק במסדרון בכלל שבר אותם ואת כל שאר סועדי שישי בערב שלא הצליחו להבין מי נגד מי נגד מי נגד פייסבוק.

אמא, אבא, אורחים יקרים – פייסבוק היא רשת חברתית, כמו רבות אחרות וטובות לפניה. עם הצלחה מטאורית ומנכ”ל מנוזל בן 23 שמכר אחוז נקודה שש מהחברה עבור 240 מליון דולר (למיקרוסופט שלקחה על עצמה את תפקיד חסרת הפרופורציות של אותו שבוע).
אף אחד לא באמת יכול להסביר מקורות הצלחה. אפשר אולי קצת, ובעיקר בדיעבד. בפוסט מורטום כאן אפשר אולי לטעון שפייסבוק עשתה כמה דברים חכמים כמו לייצר מאגר יוזרים חזק של כל סטודנט אמריקאי ממעמד בינוני ומעלה, ואחר כך פתיחה של הרשת לאפליקציות. מינינג, שיש רשימה כמעט אינסופית של אפליקציות שצורכות אינסוף זמן ואם גולשים בחוסר עירנות מזמינים את כל ספר הכתובות שלכם לפעילויות סרק כמו נשיכות ערפדים או מבחני סרטים.

עמוד תוצאות החיפוש עבור המילה “פייסבוק” בדה-מרקר

אין ספק שמדובר בהצלחה, אין ספק שיש לא מעט באז סביב העניין אבל גם אין ספק שאין מה למלא את עמודי החמישה, שישה, שמונה, שנים עשר, שלושה עשר, שישה עשר בנובמבר של הדה-מרקר בכתבות על פייסבוק.

אם אני לא טועה, יש פה גם איזו שביתה או שתיים שאפשר לכתוב עליהן.

ורק כדי לסגור את הפינה ואת התמיהה, אלו הן ארבע ה”מטרות הנעלות” (Causes) שאליהן אני מוזמנת להצטרף כרגע בפייסבוק:

1. stop adding friends you don’t really know to facebook
2. עומדים בצד ימין בדרגנוע
3. Think: save the world from stupid people
4. Support the Campaign for Breast Cancer Research