מלך כי ימלוך/רינגטונים ששומעים מכאן לא שומעים משם

הטיול המשפחתי לירדן הביא אותי לשתי מסקנות או אולי אלו רק תהיות או שמא בכלל רעיונות לעבודה סמינריונית: הרינגטון כראי תרבותי והמלך בתרבות המודרנית. (זליגמן, עמ’ 2.html)
אליאס, המדריך, אמר שירדן היא the most educated, the most clean and the safest arab country. וזה לא פלא, הרי ידוע שדמוקרטיה היא פשרה סבירה אבל שבעקרון הרוב לא צודק, אלא מערך צדק שנדמה שמבוסס על משהו.
אני מתחילה לחשוב שמונרכיה היא היא הפתרון החברתי, אבל אחת עם מלך או מלכה שווים במיוחד. אולי מישהו עם חליפה וכאפייה. זה גם משרה ביטחון וגם מנחם.

מה שעוד משרה ביטחון, וגם קצת מנחם, זה שהגלובליזציה לא אכלה עדיין כל חלקה ריקה. אמנם אין בדואי בוואדי רם בלי נייד מכובד של נוקיה (הג’יפים זה Same Same כמו סיני – טויוטה 1985 החדשים ושנת 77 העגלות) אבל הרינגטונים הם אלו ששומרים על בידול ועל כבוד תרבותי.
ולראייה, דוגמה מהשטח: