shuru HABITU oor oo

הרבה טכנולוגיה, קצת רגש. ולהפך

shuru HABITU oor oo random header image

איך הפסקתי לפחד ולמדתי לאהוב את הפקק

19/02/2008 · 8 תגובות

התחיילתי.
אני חלק מההייטק, חלק מהסטארט-אפ. הלבישו אותי מאזדה 3, הצמידו לי ThinkPad, מדברים איתי בקיצורים באנגלית.

(שדרך אגב, אחד האהובים עליי כרגע הוא ה – TBD – To Be Discussed.
איפה נפגשים? TBD
איזה פיצ’ר שלנו הוא הקילר אפליקיישן? TBD
מה תלבשי מחר? טיבידי, טיבידי
כדאי לגלגל על הלשון, חווייה מענגת לכל גיל)

עוד אחד מהדברים שבאים בחבילת ההייטק הזאת זה הפקק. במקרה שלי, בכניסה להרצליה פיתוח. נתיבים נתיבים מלאים מלאים במאזדות 3 וטויוטות קורולות עם נהג בודד בכל מכונית, משחררים ביחד CO לאוויר (חוץ מהכמה צדיקים עם הפריוס, ההיברידית של טויוטה).
אין שונאת פקקים גדולה ממני. זה נראה לי ביזבוז הזמן הגדול מכולם. קצת כמו אבא שלי – שעמד 2 דקות בתור בבנק, ראה שהוא מכלה את זמנו, חזר הביתה להביא חומר קריאה ושב להמתנה לגברת בנכל, כי הטריף אותו הרעיון שיש לו עוד X שנים לחיות והוא מבלה אותן בתור בבנק – גם אני מנצלת את זמני המתכלה בפקק.

אני לא לבד. לצידי קוראי הארץ, משוחחי הטלפון, מחטטי האף. ואילו אני, צופה בדיגניישן. כליון זמן מסוג שונה לגמרי.

אייפון על ברכיי, אוזניות באזניי, קווין ואלכס על המסך, מחרטטים את שיש לחרטט. ואני? אני דופקת את המערכת. זמני שלי. מרד חיילי ההייטק.

תגיות: מתורבתים · רגשות דיגיטליים · שנות האלפיים

8 תגובות בינתיים ↓

  • 1 מיכל // 20.02.2008 בשעה 10:10 am

    אין ספק שהמשימה הכי דחופה היא למצוא חיים אחרים לגמרי!!!!

  • 2 גברת דאוטפייר // 20.02.2008 בשעה 10:24 am

    עכשיו שאני חיית אינטרנט, וגם חולה בבית עם זמן פנוי רק לשטויות ולא לדברים מועילים, החלטתי לתת לקווין ואלכס צ’אנס. הם חמודים, זה נכון. הם השמינו, זה גם נכון, אבל צריך ממש ממש לאהוב אותם או להיות ממש משועמם בפקק בשביל להקשיב לקשקושים שלהם. או שאולי, כמו עוד הרבה דברים בחיים, פשוט צריך להתרגל אליהם.

  • 3 טליה // 20.02.2008 בשעה 12:41 pm

    א. הם חמודים. ב. אלכס מזכיר לי אנשים מהמשפחה. ג. הם השמינו אבל הם מודעים לזה ולכן בחודש ינואר הם שתו תה וקפה ולא היתה בירה באף פרק. (מודעות היא 50% מהפתרון, כך אומרים לי)

    ומה שעוד בטוח, שאם מתרגלים – מתמכרים. זה אסקיפזם מהזן המשובח ביותר – ציונות אמריקאית.

  • 4 רועי // 20.02.2008 בשעה 12:55 pm

    החיים כל כך אפורים שבא לי לבכות, הפקק זה הדקות היחידות ביום שלך עם עצמך (במידה ואתה לא מדבר בטלפון). חבל רק שצריך לזהם אוויר בשביל רגע של פנאי.

  • 5 Xמדר // 20.02.2008 בשעה 3:53 pm

    געגוע. איך את, מבסוטה?

  • 6 Candy // 21.02.2008 בשעה 5:06 pm

    מזל טוב על החיול…ככה עברת מתחת לאף, עוד לפני שהספקתי להציע לך עבודה. נו שוין. כשיימאס לך תתקשרי:)

  • 7 מיכל // 28.02.2008 בשעה 7:11 pm

    איזה עבודה מציעה קנדי?

  • 8 טליה // 29.02.2008 בשעה 9:37 am

    כשיהיו הצעות קונקרטיות, אדווח.

התור של התגובות מתחיל כאן