חיבתי ונוקשותי, שלא לומר סמי-אובססייתי לגבי מקלדות היא דבר ידוע ולמרות אהבתי הרבה למקלדת הלבנה שלי, את רוב היום אני מבלה עם מקלדות שחורות.
בשבוע האחרון אני כמעט לא מצליחה להזיז את כתף ימין.
זה כאב חד שמורגש בתזוזות הכי קטנות. הכאב הזה מאפשר לי להיות יותר מודעת לכל לחיצה על כל מקש. אין דרך אחרת להגיד את זה – מישהו הרחיק את האנטר. הזרת נקרעת לי בניסיון להגיע אליו. הוא והבק ספייס.
שלא לדבר על הדיליט. אני שוקלת למפות לי כמה מקשים אחרים, פחות שימושיים ולהפוך אותם לאנטר ולדיליט. אולי את ה-6 וה-7. או את הלוכסן שמאלה והסוגריים המסולסלים.
מתוך סייפ קומפיוטינג טיפס דוט קום:
רחוק מדי.
המציגה איננה אני
קרוב מדי.
המציגה איננה אני
Leave a Reply