חם חם חם שמש, חם חם חם מכה מכה

כל כך חם וכל כך לח שאני חוששת שנמסים לי תאים אפורים במוח, נמסים או נדבקים. אולי זאת לא עיר לבני אדם, התל אביב הזאת.
מרוב לחות, מחשבות לא נתפסות לי, קשה לגבש פיסקה עם תוכן. והימים נראים ככה (ההבדל היחיד הוא שאני מתולתלת והבחור עם קוצים):

אולי זאת לא הלחות, אלא הפרעת קשב וריכוז (שדרך אגב, קראתי שייתכן שזה בכלל אבולוציוני הסיפור הזה (דרך הקולקטיב), לקראת המולטי-טאסקרים של שנות ה-3000).

בכל מקרה, יצא אייפון חדש ואני נלחמתי בעצמי לא לכתוב על כמה הטירוף מטורף וכמה שלמרות שאני חלק ממנו, לעולם (ואפשר לתפוס אותי במילה בעניין הזה) לא אשן מחוץ לחנות לרכוש מכשיר טלפון או כל מכשיר אחר, ושזה לא הגיוני שאין אדם (מבעל מכולת דרך נהג מונית לכל אנשי ההיי טק) שלא יודע על האייפון החדש.
כמה חזק אפשר להעביר אינפורמציה בעידן כל כך רוויי?

(הנה גיבשתי מחשבה שהיא בעצם שאלה)

בתוך כל בליל פוסטי האייפון שהציף את קורא הרסס שלי נתקלתי ב-friendbook. על פניו, סתם אפליקציית ספר כתובות אבל למעשה יש טוויסט בעלילה.
לחיצת יד של שני מכשירי אייפון שבהם מותקנת התוכנה מעבירה את הנתונים ביניהם, מחליפה כרטיסי ביקור.
המדהים הוא שאין קשר בין שני המכשירים, התוכנה מזהה ששני המכשירים זזו באותה צורה (קצב, כיוון) באותו מקום פיזי דרך השרת של התוכנה (!!) ואז מחליפה בינהם את המידע (אני ממליצה לחזור, לקרוא, להרים את הגבות, לא להאמין ולהוסיף סימני קריאה). אין ספק ש – Business cards are so last year.

שנייה 6 בוידיאו שלהלן:

ועל זה, אני כבר מוכנה לכתוב.