shuru HABITU oor oo

הרבה טכנולוגיה, קצת רגש. ולהפך

shuru HABITU oor oo random header image

כל בן אדם צריך מסגרת – 2

04/08/2008 · 8 תגובות

כל בן אדם צריך מסגרת כדי ליצור, זה כבר סוכם פוסט קודם.
בדומה, יש כאלה שצריכים או מסתפקים במיני-מסגרות; מערך חוקים, או חוק בודד שלתוכו יוצקים ויוצרים. קצת כמו תרגילים בלימודי אמנות.

שתי דוגמאות שפגשתי השבוע:
כריס הארדוויק טוען שלא מעט שואלים לטעמו המוזיקלי ושהתשובה לא מאחרת לבוא מתוך פלייליסט שנתי שהוא מייצר. (הוא גם טוען שאוהבים לקרוא לו בשם הפרטי וגם בשם המשפחה. אני מכירה כמה אנשים כאלה, שיישותם דורשת גם את השם הפרטי וגם את שם המשפחה בכל פנייה, אין מה לעשות)
הבחור חוגג יום הולדת 34, פותח פליילסט באייטיונז בשם 34 ומתחיל למלא. אולי לא אמנות פר סה, אבל בהחלט ארכיון אישי, יומן מוזיקלי ובסופו של דבר גם סוג של ארכיון חברתי. קצת כמו הפרוייקטים של מירנדה ג’ולי (למי שהקשיב בפוסט הקודם), קלות התיעוד מאפשרת ייצור מסמכים אנתרופולוגיים-תרבותיים-חברתיים מדהימים (שברקע מזכירים לי את הטור של אבנר ורלי אברהמי בסוף מוסף “הארץ” שמקבל משנה תוקף מעצם התיעוד הסמי אובססיבי כל שבוע במשך כבר כמה שנים טובות).
אמנם באיחור קל, אפתח את הפלייליסט 32 ואתחיל בעבודה. (למרות שיש בי חלק שמבין ש-Smart Playlist שמחפש שירים שהושמעו הכי הרבה ב-2008 מייצר את אותה רשימה.)

את הפרוייקט הזה של פיליפ טולדנו הייתי מכניסה לכאן גם אם זה היה פוסט על אקולוגיה סקנדינבית, הייתי מוצאת סיבה וקישור. אבל כדי להתאים לחוק הפוסט (גם הבלוג הוא מסגרת) – פיליפ מצלם את אבא שלו בן ה-98 שחי ללא זכרון לטווח קצר. מסגרת של מושא צילום וזמן – Days with My Father.

כאב לב דוקר.

תגיות: יופי · פיקסלים על בד

8 תגובות בינתיים ↓

  • 1 חגית // 05.08.2008 בשעה 7:04 am

    תודה, הפרוייקט של פיליפ טולדנו מדהים.

  • 2 Candy // 05.08.2008 בשעה 12:13 pm

    wow.
    הפרויקט הזה מצמרר. חובה להעביר אותו לכמה שיותר אנשים.

  • 3 שרון // 05.08.2008 בשעה 6:19 pm

    סלחי לי,
    עברתי על הפלייליסט של כריס,”ארכיון חברתי”? אולי לחברים שלו ולמי שמכיר את השירים, חצי מהשירים שם אני לא מכיר וחצי השם מוכר, בטח הורדתי אותם בהזדמנות אבל עוד לא יצא לי לשמוע אותם.
    להשוות את הארדוויק לאמאנדה ג’יולי זה מוגזם בעיניי, ושוב, כל הידע שלי לבי שניהם הוא מההפניות שלך.
    כל הסיפור של פלייליסטס נובע מהגעגועים של דורות לקסטת האוסף. המתנה האולטימטיבית שהיית מכין בעצמך או מקבל מחבר, מתנה לחיים.
    אני עדיין זוכר את רשימת השירים בקלטת ששירה נתנה לי שהיינו בצבא.
    רגע, יכול להיות שגנבתי לה את הקסטה… טוב זה היה מזמן.

  • 4 טליה // 05.08.2008 בשעה 9:21 pm

    מאמי, מי משווה?
    אם כבר, אולי למיני פרוייקטים שהיא מציגה באתר שלה, זה כמו מיני פרוייקט ואם ממשיכים אותו לאורך שנים, אז בכלל.
    וארכיון חברתי הוא לאו דווקא רשימת שירים שקולעת לטעמך או לעולם ההכרות שלך. אם אתה לא מכיר את מנהגי התרבות של הפפואה ניו גינאים זה אומר שהם לא חלק מאיזה שהיא חברה? או שהם לא דורשים קיטלוג לארכיון?

    מסכימה, לפלייליסט יש ערך נוסטלגי, אבל גם ערך קיטלוגי – איזה שיר מתאים לאיזו רשימה. רשימת הרכיבה על האופניים שונה מרשימת נסיעה באוטו. והקיטלוג לפי גיל מוצא חן בעיניי. זה נראה לי כמו אלבום שאפשר יהיה להסתכל בו אחר כך. זוכר איך ב-2008 היינו שומעים כל היום את מארק רונסון?

  • 5 טליה // 05.08.2008 בשעה 9:41 pm

    חגית – בשמחה.
    Candy – גם מצמרר וגם מכאיב את הלב, אבל גם מרומם את הרוח, יש בו הרבה אהבה ואמת בעיני.

  • 6 אסטי // 06.08.2008 בשעה 1:02 am

    טוב נו. כששופכים את העולם הפנימי ברשת נהיה קישקע עם ריבועים. למי אכפת מה שומע נרד שקורא לעצמו נרד כדי לצמצם בנרדיות. (לא כל הקטנה עצמית זה הומור אנגלי…. תפיצו). זה לרוב. ואז בא טולדנו ושובר לך את הלב בחשיפה נקייה, טיפה ערוכה. רוצה לאמר – מותר לסבול 100 חננות בשביל 1 טולדנו, אבל עדיף שמישהו מסנן. חן חן.

  • 7 טליה // 06.08.2008 בשעה 6:58 am

    אין מה לראות מה כריס שומע, מעניין לעשות לבד רשימה כזאת. צורת הקיטלוג מעניינת, לא עצם השירים.

    וטולדנו, אכן שובר לבבות.

  • 8 טליה ממליצה על פיליפ טולדנו. אז גם אני. - TheMarker Cafe // 08.08.2008 בשעה 7:33 am

    […] אני.0משפחה וילדים  0 תגובות יום שישי , 8/8/08, 08:32 בעקבות טליה הגעתי לתערוכה היפה, החכמה והמרגשת של פיליפ טולדנו […]

התור של התגובות מתחיל כאן