משהו מריח לי סטיקי

לפני כבר כשנתיים או אולי שלוש בזמן אינטרנט, שני בחורים יחסית משועממים פצחו בניסוי. כראוי לניסוי, הצטיידו השניים במשקפות ובחלוקים והחלו מרוקנים סוכריות מנטוס לבקבוקי דיאט קולה. תוצאות הניסוי – גייזרי דיאט קולה. את הסרט שיצרו בו בקבוקי הקולה מרקדים לקצב המוזיקה העלו לרשת, והשאר היסטוריה. (אמת אמת – זה סרט מדהים)

אם תחפשו ביו טיוב את המילים mentos ו-cola תקבלו 11,900 סרטים. (אני חייבת להתוודות – ניסיתי את העניין פעמיים, אבל לצרכי לימודים בלבד – פעם אחת עם האחיינים ופעם אחת עם סטודנטים)

אני מאמינה שפריץ וסטפן התחילו בסאגת המזרקות מלאות האספרטיים שלהם בהנאה מרובה, עם חדוות נעורים וברק בעיניים.
לא חלף זמן, וחברת מנטוס גילו את הפוטנציאל של החגיגה והתחילו לממן את ה”ניסויים” ולהטיס את השניים לאירועי מנטוס ברחבי העולם, שם ריקדו צרפתים מכוסים בשקיות ניילון לצלילי הגייזרים. פריץ וסטפן קיבלו Full Time Job בשטות הזאת.
אני בסך הכל ידועה כמקדמת שטויות. אין לי בעייה עם השטות כשטות, אבל קשה שלא לתהות אם עדיין כיף לזוג המנטוסים האלה, עכשיו כשהתחביב הפך למקצוע והתמסחר קמעה. מעבר לפרסומת הגלויה למנטוס (בינתיים נצרכו 24,000 סוכריות לצרכים מדעיים), ניתן לרכוש בחנות האתר משגרי מנטוס, חולצות ודיסקים.

לקראת הסתיו, אפשר להתכונן לסרט ההמשך – ניסוי ה-Sticky Notes – אותה המצאה גאונית (אם לא אחת מהמצאות המאה), אותו פתק צהוב עם דבק מאחורה שמקשט כל שולחן משרדי באשר הוא. פריץ וסטפן מנסים לשחזר הצלחה. מנטוס מנצח לא מחליפים.

על דברים כאלה נותר רק לומר שאפשר לדעת איפה זה מתחיל אבל אין לדעת איפה זה ייגמר, או כמו שאמא שלי היתה אומרת, מה שמתחיל בצחוק ייגמר בבכי (בהקשר של דיגדוגים על הספה ליד השולחן עם השפיץ).
ואני, כמו סוכן כפול קלאסי, משתפת פעולה ומריצה את הפרסומת החדשה לסטיקי נוטס.

וזה אולי המקום לומר, אל תנסו את זה בבית. טרי טרי מהיום.