shuru HABITU oor oo

הרבה טכנולוגיה, קצת רגש. ולהפך

shuru HABITU oor oo random header image

User Generated Magic

06/03/2009 · 12 תגובות

מי אמר שתוכן גולשים זה זבל?! אם עושים את החיפושים הנכונים והחיבורים הנכונים, מדובר ביצירת מופת.
לא פעם יוצא לי להדהם ולהתמוטט רגשית מכל האמנים המרגשים שמציגים את יכולתם ואת כישרונם על גבי גלי הרשת. זה מחזיר אותי לשאלה – איפה שמים מה ברשת. יש מוזיקאים שאי אפשר שלא לתהות מה הם עשו לפני שהיה יוטיוב.

את החומר-גלם-גולשים הזה יצק מוזיקאי גאון בשם קותימאן (ישראלי! משלנו! (יש ביטוי זוועה יותר מ-משלנו! -?)) למיקסים מהממים. ThruYou זה הדבר הכי יפה שראיתם באינטרנט במרץ 2009 ואולי בכלל.
(גם העיצוב מרנין, ואל תפספסו את לינק ה-Credits)

חבל להכביר מילים. גאוני. פוסט פוסט מודרניזם בהתגלמותו.

תחת הכותרת What you see is what you hear. הביטו, הקשיבו, התענגו.

וקטעי ביהיינד דה סינס ומייקינג אוף

(הפרוייקט רק עלה, ותופס אש ויראלית. פגשתיו בטוויטרה של amitos, שמעורבת בפרשה המלהיבה)

תגיות: יופי · פיקסלים על בד · קשה לתאר · שנות האלפיים

12 תגובות בינתיים ↓

  • 1 ארז // 06.03.2009 בשעה 11:53 am

    וואו.
    וואו!!
    בא לי לקלל מרוב התרגשות.
    ואוו!!

  • 2 אבי // 06.03.2009 בשעה 4:40 pm

    באמת מקורי ומעניין . למרות שאני מוכרח להגיד שלא הבנתי על מה המהומה.

  • 3 טליה // 07.03.2009 בשעה 12:11 am

    ארז – אני איתך! זה מרגש אותי עד תזזית.
    אבי – אתה לא היחיד שלא בדיוק מבין על מה המהומה. ניסיתי להתנסח בנושא היום עוד קצת כדי להבין מה מסעיר.
    אני חושבת שזה שילוב של מיצוי הפוטנציאל של האנשים מסביב לעולם לכדי מיקס אחד מקצועי, יפה ומרשים. כל אחד יושב בחדרו, מצלם כמה תווים, אבל ביחד אפשר לבנות יצירה. השיתוף במובן הכי רחב של המילה.
    האופן שבו שילוב כוחות מאפשר להגיע להישגים כאלה. איך שהשלם גדול מסך כל חלקיו.
    איך משהו שיכול להראות זבלי במבט ראשון, או מפוזר, מצליח להתרכז לכדי משהו קוהרנטי.

    בעיני זה תענוג, אבל אנחנו יכולים עוד להתווכח על זה 🙂

  • 4 ערן מחלו // 07.03.2009 בשעה 11:04 am

    מעניין זה כן, מקורי זה ממש לא. Coldcut ו-Hexstatic עשו דברים דומים (ע”ע TIMBER המופתי מ 1997 – http://www.youtube.com/watch?v=nLu7p9bTJ84). קותימן הוא אכן מוכשר כשד, וגם נראה כנייס גיא האולטימטיבי.

  • 5 טליה // 07.03.2009 בשעה 1:20 pm

    ערן – מיקסים הם תמיד מיקסים של חומרים אחרים, בין אם קיימים ובין אם לא. ברור שלא המציאו את הגלגל פה. יש פה שכבה נוספת של יופי בעובדה שהרדי מייד הוא תוכן גולשים מיו-טיוב, הביצוע מוצלח.
    להיות מקורי באמת, ממש, ביי דה בוק – לא חושבת שזה ממש אפשרי ב-2009.

  • 6 ערן מחלו // 07.03.2009 בשעה 6:07 pm

    מסכים.

  • 7 אורח פורח // 10.03.2009 בשעה 5:58 pm

    נפלתי … איזה כשרון גדל ביננו

  • 8 shlopitz // 12.03.2009 בשעה 10:29 pm

    כקורא נאמן של הבלוגרית המהממת, הגאונית, המקורית, האהובה, היצירתית, הפנטזיונרית, הזו שלא פעם בא לי לקלל בגללה HARSHOOLI הפעם שלא להסכים, לחלוק למחות על ההתלהבות מהפוסט האחרון. נראה לי שכל מה שנדרש על מנת לייצר את הגיבוב הוא יכולת טכנית + יכולת עריכה + מידענות מינימלית. הקישורים לטעמי מאולצים, ומזכירים לי את הרעיון שאחרי ספרו של יאז’י קוזינסקי להיות שם. לו היה האומן מייצר מצב אינטרנטי שבו המשתתפים יאמרו משהו שמתייחס האחד לשני, או לרעיון מוגדר, אולי היה מותר להגיד פוסט מודרניזם במיטבו. לא טובה הזלתו של הפוסט מודרניזם ככה.
    בשם היכולת התלאביבית הידועה לקבל באמת את האחר שמעתי 3 פעמים את הקטע. ניסיתי גם להשתמש באוזניות וכלום.
    בברכת הבלג לי והבלג לך

  • 9 טליה // 14.03.2009 בשעה 2:33 pm

    shlopitz – אשמח להבליג ולבלוג ולהבלג. כנראה הפרוייקט הזה הוא כמו כוסברה – או שמתים עליה או ששונאים אותה. משום מה הפרוייקט הזה מייצר רגשות חזקים לכאן ולכאן. אנשים יכולים להתלהב בטירוף או לסלוד אבל עם כעס מסויים (כמוך :)), לא להבין מה ההתלהבות ולהתעצבן שאחרים מתלהבים. העובדה היא שהאש הזאת לא נרגעת והדיבור וההתרגשות בעניין רק מתגברים.
    ואני יכולה להוסיף ולומר שיש לי יכולת טכנית + יכולת עריכה + מידענות מינימלית ואין לי שום יכולת להרים דבר כזה. מדובר במוזיקאי (מאוד מוכשר לטעמי). וכמו תמיד במוזיקה, לא כולם אוהבים את אותו דבר. מאידך, יש כאן עניין חברתי/טכנולוגי של שימוש בתוכן גולשים כחומר גלם וזה כבר לא קשור למוזיקה.

  • 10 צופית // 20.03.2009 בשעה 9:50 am

    וידוי: עד עכשיו העדפתי להכנס להביטו כל פעם ולא להרשם ל RSS, היה בזה אפקט של הפתעה, בעיקר בתקופת בחינות שby demand יכולתי לגלות פוסטים חדשים.
    עכשיו קראתי על ThruYOU ב Ynet וישר רצתי לבדוק אם כתבת על זה. והמסקנה- להרשם ל RSS, אני לא מאמינה שגיליתי את זה שבועיים אחרי…
    אני יושבת המומה מול חומר הגלם החדש שקיבל את ההגדרה הזו ברגע שיצרו ממנו אמנות. הויזואל מגלה מה מקור הצליל ומי הנגן, ובסוף מתקבלת תזמורת מרובת מקום וזמן בניצוח וירטואלי. איזה יופי.

  • 11 טליה // 22.03.2009 בשעה 9:03 pm

    קשות הן הדילמות שלך – רסס או לא רסס. אני חושבת שאין לי כבר כמעט אתרים שהם מבוססי פגישה אחד על אחד 🙂

  • 12 הבלוגרית » ארכיון הבלוג » תזמורת הפאנק של YouTube // 28.09.2009 בשעה 9:35 am

    […] למדתי עליו לראשונה מהטוויטר של amitos, ואחר כך מהבלוג של טליה, ואחר כך מהלינקים לניו יורקר! כן כן, זה מתפשט […]

התור של התגובות מתחיל כאן