סוף עונת התקליטורים

השבוע שעבר התחיל בהופעה של רונה קינן, לכבוד יום האישה הבינלאומי(ת), שאירחה את תמר אייזנמן. האייזנוומן הזאת היא מבחינתי תגלית חדשה (ויסלחו לי האנשים על ההצתה המאוחרת). כאחרונת המגוייסות לצבא המפלקרים והמיוטיובים, העליתי וידיאו של הקאבר שהבנות ביצעו ל-Kiss של פרינס. סליחה – ₪$#.
הולם ליום האישה – Women not girls rule my world, I said they rule my world.

תוך עשרים שעות וארבעים צפיות, הוסר הוידיאו כלאחר יד והואשם בהפרת זכויות יוצרים. אם ברצוני להתלונן בשלב הזה עליי לגייס סוללת עורכי דין. ולא שאני רוצה להתלונן, בסך הכל יש לי מה לעשות ביומיום, יותר עניינה אותי השאלה של איך התגלגלו הדברים, מי התלונן לי, מי מנטר את הוידיאוים רודפי הזכויות הללו. אם יתברר שפרינס צפה בוידיאו שצילמתי, אני אחוש שעשיתי את שלי.

המציגות אינן אני, למרות שהייתי מתה להיות המציגות.

השבוע המשיך בהאזנת לופ רצופה לשלושת השירים במייספייסה של גברת אייזנמן. בתור צרכנית מוזיקה ששמה לעצמה גבולות אדומים ברורים שעומדים על אי-צריבה/הורדה של מוזיקה ישראלית, פניתי לחנות הדיסקים הקרובה למקום מגוריי להרחבת הרפרטואר התמראייזנמני. 39 שקלים ואני בעלת פלסטיק-תופס-מרחב-בחלל-האמיתי (הייתי יכולה לרכוש קבצים דיגיטליים ב-99 סנט לאחד, האופציה היתה קיימת. אבל לא משתלמת בשום קנה מידה).
הדיסק ואני חזרנו הביתה, העברתי את הקבצים מהדיסק אל המחשב, ריפרפתי בחוברת, קראתי את התודות (לא מכירה אף אחד), סינכרנתי את האייפון עם השירים החדשים, ארזתי את הדיסק והעברתי אותו אחר כבוד למדף, שיתפוס קצת אבק. ושם הוא הולך לבלות את חייו עד מעבר הדירה הבא. פטיפונים כבר יותר רלוונטים מדיסקים. אני נותנת למדיה הזאת עוד שנתיים להתפוגג. אני מודה שעטיפת דיסק מרנינה יכולה לשמח אותי יום יומיים ולקשט לי יופי כמה מדפים, זה כן, אבל לנקות אבק פחות בא לי טוב.

ומעניין לעניין באותו עניין, כמו שאוהבים לומר הטרחנים ואני, 4 דקות של עדנה מצפות לכם בוידיאו המוטמע לטובת הציבור בפיסקה הבאה. Everything is amazing and nobody is happy. דור מזויין, דור מפונק, דור ה-y, תקראו לנו איך שאתם רוצים – האיש צודק. (אני דרך אגב, דור ה-X מובהק).

(ואם כבר עשיתם הכרות עם Louis CK, שמחו את ליבכם עם כמעט כל וידיאו ב-Related. האיש מייצר LOLL במשרדים ברחבי העולם ומצליח להעביר את כל דכאונות השטיח מקיר לקיר.)

————-
הערת שוליים:
למי שלא שם לב, האביב התחיל לסמן טריטוריה, למרות שקשה לומר שהיה פה חורף. פרחי הדר נפתחים עם ריח משכר, חרציות עזות סוגרות עונה, יש שמיים בצבע כחול כהה בשש בערב. במרפסת, הביוטופ הפרטי שלי, נפתחה פסיפלורה ראשונה – שהחיינו וקיימנו וכו’.

עדכון: הוידיאו מצא בית בפייסבוק בזכות תגיות לא מפלילות