shuru HABITU oor oo

הרבה טכנולוגיה, קצת רגש. ולהפך

shuru HABITU oor oo random header image

הדור הזה הוא הדור הבא החדש

30/03/2009 · 4 תגובות

שבוע אצל ההורים מטשטש את היכולת לשחרר פוסטים על בסיס שבועי. או על איזה שהוא בסיס בכלל. הגלישה משתנה; הופכת לקצת יותר פאסיבית ומיינד-נאמבינג. הרבה פייבוריטס חדשים ביו-טיוב, הרבה ריפרוף על הרידר, הרבה מה חדש בפייסבוק, הרבה מי חבר של מי, הרבה מה יש למישהו לחדש בטוויטר. הצטרפתי ל-99% של צרכני התוכן לעומת ה-1% המייצר.
והאמת היא שזה לאו דווקא רע, קצת שקט. אין צורך להעמיס על הרעש הוובי הזה סתם מחשבות סרק. מצד שני, וכאן אולי יזדהו איתי רק מתחזקי הבלוגים למיניהם, יש לא מעט רגשות אשם על הזנחת מערכת ניהול התוכן של בלוג לפרק זמן הגדול מפרק הזמן הממוצע בין פוסט לפוסט.
—-
ערב אחד כלל רצפים של ג’קסון פייב. תנועות ריקוד שלא הצלחתי להסיר מהן את העיניים, אולי רק עוד שניים שלושה גילגולים בעולם הזה אוכל להתקרב לקרסולי התנועות האלה. (אנד דונט גט מי סטרטד על התלבושות….)

(כמה פנינים מאותו סשן: דאנסינג מאשין, ABC ו-I’ll Be There)

ערב אחר הבנתי שאני בדיליי עם טרפת היוקליילי, הגור גיטרות הזה. גם ככה יש לי חולשה לדברים מוקטנים, אבל היוקליילי הזאת היא מהאגדות (היא הצטרפה חיש קל לרשימת הווישליסט כמובן). היו-טיוב מלא בביצועים מפתיעים, בבוינג-בוינג מפגיזים עם סלב יוקליילי חדש כל יומיים ולראייה, אקזיביט A:

באקזיביט Q, פגשתי את iputupwithyou, צמד בני 17, בדואט חינני. מחקר מעמיק הוביל לקליפ בו הם מציגים את עצמם בעזרת סרט פסבדו אילם. בדקה 0:57 אלכס מצהיר “I’m Gay” ולעומתו, מייגן מודיעה בצער, “I’m Not”.

רגעים כאלה מסבים לי נחת: דור ה-Z, או מה שהוא לא יהיה, הדור שמצלם את עצמו שר ומנגן על יוקליילי, נמצא במקום טוב. למרות כל הזוועות, בשנייה כזאת יש שמץ של שמחה.
כנראה שהשפעת הסרט “מילק” עדיין לא פגה. אני חשה עוד יותר חרדה מהרגיל לגבי המובן מאליו. בעידן שבו המחאה היחידה היא חתימה על עצומה באתר atzuma או הצטרפות לקבוצות מחאה בפייסבוק (מה שמזכיר לי את הקבוצה שראיתי היום: “גם אני מרגיש צורך עז לשיר שיר של עידן רייכל כשאני רואה אתיופית“) -מובן מאליו יכול להפוך בן רגע ללא מובן מאליו.
אנשים, Celebrate Diversity.


ואף לא מילה אחת על כנס דה-מרקר 🙂

תגיות: אקטיביזם וירטואלי · מתורבתים · רשימת וויש ליסט

4 תגובות בינתיים ↓

  • 1 הבת של // 30.03.2009 בשעה 11:18 am

    רגע, הערב של הרצפים של ג’קסון פייב היה עם ההורים או אצל ההורים? הפייבוריטים שלי הם אלכס ומייגן. ב – i’m gay, i’m not” נדלקתי עליהם, באקזיביט Q התאהבתי. יש אנשים שאומרים לי שהבעיה שלי זה שאני מתאהבת מהר מדי באקזיביטים. אני רואה בזה יתרון.

  • 2 טליה // 30.03.2009 בשעה 11:32 am

    הבת של – אצל. הורים לא אוהבים כשקוראים להם לראות משהו במחשב. רק הארד קופי.

    ובהחלט יתרון, אם לא היינו מתאהבים באקזיביטים, מה היה נשאר לנו?

  • 3 פלומבה // 31.03.2009 בשעה 10:00 am

    מתוך כל הדברים הנהדרים שהרעפת עלינו הפעם, בין היוקליילי לשפעת השיער של הג’קסונים, הצלחתי להיתקע על השבוע אצל ההורים. דמיינתי אותך ספונה שם, ביישוב המרוחק, מתנחמת במאגרים האינסופיים של הרשת. אבל אולי אני סתם משליכה.

    השבוע, ניסיתי להיות חביבה לאלה שהביאוני עד הלום, ואמרתי שאני מוכנה לעשות את ליל הסדר איפה שיגידו, ואז, כשהחליטו לעשות אותו איפהשהוא מחוץ לגוש דן, אצל קרובי משפחה שלא ראיתי מאז הבת מצווה, הודעתי שאני מתכננת שפעת.

    למה זה כל כך קשה להיות קונסיסטנטית בנחמדות להורים?

    והכי משעשע זה שהם מתלהבים מהאינטרנט. אמא שלי משחקת סודוקו, ומכנה את המחשב “הוא” עם מקדם זהירות שנוקטים כלפי רופא אליל. אבא שלי, לעומת זאת, גילה לאחרונה את הפיקסה ומצליח לטרחן את כל רשימת התפוצה שלו בתמונות של פריחה מדברית.

    שיהיה לנו גמר נעים.

  • 4 טליה // 31.03.2009 בשעה 12:11 pm

    פלומבה – נראה לי שזה 70% השלכה ו-30% אמת. המאגרים האינסופיים של הרשת הם בהחלט בעלי יכולת נחמה. זה היופי, סיפוק צרכים שונים על ידי אותה טכנולוגיה 🙂
    וחוץ מזה – א. אני ילדה למופת. ב. לקראת הסדר דברים הופכים להיות כבר לא קלים. מחוץ לגוש דן? השתגעו? אני אמצא לך את החיידק. למרות שממה שאני מכירה, הכי קלאסי, זה להתנדב בליל הסדר. ככה יוצאים הכי לא קרחים משני הכיוונים.

התור של התגובות מתחיל כאן