למרות שהחלטתי שהשנה אני לא אוכלת את הביצה, מורידה מכמות הכבד הקצוץ, ולא אוכלת גם טלה וגם עוף, לא הצלחתי לנשום יומיים אחרי הסדר. כדי להוריד את הסדר ולמלא התחייבות – בניתי דק.
מהרגע שהונחו היסודות של בית הכפר הזה, הודעתי שאת הדק אני עושה. זה תחום ההתמקצעות שלי, דברים כאלה אני עושה ביום יום – מתבקש שאני אהיה ראש צוות דק.
פרוייקט הדק גם דרש צילום Time Lapse-י. כאחרונת הצעירים והפעורים נדהמתי לגלות די בתחילת יום העבודה השני, שאזלו מיצי הבטריה של המצלמה. להביא מטען לכפר? לא עלה בדעתי.
מה שכן הספיק להצטלם, הפך לדקה וחצי שבה תועדו בעיקר ההכנות, ביקור השכנה והשורה הראשונה. משם והלאה, הדברים היו די דומים.
אקזיביט A, יור הונור:
ההתקדמות האיטית גרמה לשינוי וייעול תהליכים. כראש צוות דק ומהנדסת תעשייה וניהול, קיצרתי טווחים, איחדתי פעולות, מנעתי שינועי יתר של קרשים באורך 4.80 ושלב ב’ של היום כבר היה מספק יותר.
(וצולם רק פעם בכמה דקות ולא פעם בשתי שניות, על ידי Time Lapse אנושי)
אקזיביט B, יור הונור:
על פניו, מתבונן בעין בלתי מזויינת יכול לחשוב שמדובר בדק גמור, שהמשימה הושלמה. אך למעשה, בפני בעלת בית הכפר עוד שעות רבות של עבודה. הברגות, חיתוכים, סגירת פינות, ליטושים וצביעה.
ולמה הדבר דומה (באווירת החג וההגדה)? מהבחינה הזאת, בניית דק מקבילה לבניית אתר אינטרנט, או כל פרויקט אחר כמעט. לא סתם לפרויקט קוראים פרויקט.
השלב הראשון הוא השלב המתגמל, זה שבו רואים התקדמות ושבסופו, נדמה שהפרויקט גמור. השלב השני, שלב ה-QA, שלב הגימורים, השלב האינסופי הזה של סגירת פינות, ליטושים אחרונים ותיקונים, הוא שלב בלתי נסבל, לא מתגמל, ארוך פי 5 מהצפוי ואפילו בסופו, בדרך כלל, הפרויקט אינו גמור. מעכשיו – תחזוקה, עוד תיקונים, עוד QA, עוד איזה שיוף אחרון של עץ או החלפת בורג חלוד.
בשבוע שעבר ראיתי פרויקט מסוג אחר. ספר, שעבדו עליו יותר משנתיים, יצא לאור. נכון, מאחוריו שלב א’, שלב ב’ ואפילו ג’ ו-ד’. אבל מרגע זה הוא יצא לאור, נסגר, הודפס, הופץ. ללא דרישה למשאבי תחזוקה. זה נכון בסרטים, בספרים, בדיסקים. אני עוברת למוזיקה.
ומעניין לעניין, כמו שהטרחנים ואני אוהבים לומר, אני מתחילה להתרגש לקראת האירווזיון. יש לנו שיר עם יכולת ניצחון פוליטי מובהקת.
בערך הוויקיפדיה של אירווזיון 2009 נכתב כך: “מילות השיר הן בעברית, אנגלית וערבית כאשר מסר השיר הוא שלום עולמי כתיקון הדעה הרווחת על ישראל לאחר מבצע עופרת יצוקה.” וזאת לא הפנינה היחידה בעמוד; ניתן למצוא בו תמונות של אולם האירווזיון, מפת מדינות משתתפות (מפולגת לפי מדינות שהעפילו אוטומטית לגמר, מדינות שמשתתפות בשני חצאי הגמר, ומדינות שלא משתתפות בתחרות אבל הן יכולות), פרק בנושא גיאורגיה וחוקי הצבעה מלאים.
רק לפני כחצי שנה, הבנתי שהיורו הוא כמו האירוויזיון, רק בכדורגל. תחרות לבנים ותחרות לבנים נשיים.
היסטוריה בהתהוותה, קלאסיקה בערוץ 1:
ועניין קטן לסיום. אם עדיין צריך לחזק את הטענה שקאברים ביוקליילי זה הדבר שקורה עכשיו, לפניכם קאבר של Toxic. מ.ש.ל
Leave a Reply