shuru HABITU oor oo

הרבה טכנולוגיה, קצת רגש. ולהפך

shuru HABITU oor oo random header image

ביום בהיר אפשר לעצור מפה את הרמזורים של תל אביב

20/06/2009 · 20 תגובות

אם יש דבר שאני שונאת, זה לגהק. אם יש בי פחד גדול, זה להתחיל לגהק ולא להצליח להפסיק. בספר השיאים של גינס יש איש שלא הפסיק לגהק 68 (!) שנים. כל גיהוק ראשון שלי מעורר בי את המחשבה מה יקרה אם עכשיו אמשיך 68 או ו-9 שנים. איזו תחושה דבילית זה לגהק, כמה זה משפיל וכמה זה לא מתאים לחולי שליטה שכמוני.
לימון, Boo!, כפית סוכר, להפסיק לנשום – כל אלה הם נסיונות של חלשים. הדבר היחיד שעוזר זה לשתות הפוך. אני נאלצת להדגים את הטכניקה פעמים רבות, אי אפשר או פשוט קשה להסביר את האופן שבו צריך לשתות מהדופן שמולך ולהתכופף תוך כדי. איזה מזל שיש אינטרנט (#4553). הנה, כך יש לעשות. הפסקת גיהוקים מובטחת.


המציגה איננה אני

(בסוגריים אומר שמרוב שיש פה הכל, פה באינטרנט, אני עכשיו מתאמנת על שריקת אצטדיונים, זאת מיומנות חובה שאין לי. יש פה מאות וידיואים ואפילו אנימציה.


המציגה איננה אני

מוזר שאני עדיין לא מצליחה. סוף סוגריים)

עכשיו כשהפסקתי לגהק (סיפור אמיתי) אפשר לכתוב בנחת על ענייני השליטה מכיוון אחר. לכבוד הפנסיה רכשתי לי מסך נוסף לחבר ל-iMac בעל מסך 21 האינצ’ים. וזה לא רק שליטה, זה גם נמצא תחת הכותרת של “Once you go black, you can’t go back”. היתרונות של נדל”ן מסכים הם אינסופיים וכמה שיותר – יותר טוב. חסכון הזמן על ידי הסטת המבט למסך השליטה והקונטרול במקום חיפוש החלון המבוקש הוא פרייסלס. בטח יש פה מרימי גבה, הרי אנחנו, הפנסיונרים, מלאים בזמן. אך מה עם הריכוז שלנו? ומה עם היכולת לנהל את כל אותו זמן בחוכמה? הכל משתפר פלאים בזכות האקסטרה 1440 על 900 פיקסלים לצד מסך מרכזי א’. עליהם יושבים המנטרים של הרשת והמנטרים שלי – המייל, הטוויטריפיק, היומן, things – כל אותם דברים שבמבט זריז נותנים תמונה של הדברים.

והתחושה, תחושת שליטה. Everything is under control.


ביום בהיר, אפשר לראות מפה את החרמון

תגיות: רגשות דיגיטליים · שנות האלפיים

20 תגובות בינתיים ↓

  • 1 גבי // 20.06.2009 בשעה 2:46 pm

    הנה זהו
    רק תלמדי לערוך ובואי לפיק

    אגב
    מה ההבדל בין לגהק ולשהוק?
    קראתי ועדיין לא הבנתי

  • 2 טליה // 20.06.2009 בשעה 3:10 pm

    מממ… יודעת לערוך. רצה לפיק.

    שיהוק וגיהוק – אחד מהם הוא גרפס ואחד הוא זה שמקפיץ אותך ואין שום שליטה עליו ואליו אני מתכוונת. אני מוצאת ברשת עדויות סותרות על מי זה מי…

  • 3 פלומבה // 20.06.2009 בשעה 4:01 pm

    זו באמת תעלומה פונטית. אף פעם לא הצלחתי להבין איך למילה שיהוק יש סאונד כל כך אלגנטי, בעוד היא משמשת לתיאור המעשה הוולגרי של העלאת זכרונות קולינריים באמצעות התכווצויות של הוושת.

    מזל טוב על המסך החדש, דליה. היכולת שלך להתרכז בשני מסכים בעת ובעונה אחת מעוררת השתאות. אני הולכת לאיבוד ADD גם עם מסך אחד, בו פתוחים לעיתים עשרות חלונות בו זמנית. חשבתי פעם להגיש תביעה ייצוגית נגד מייקרוסופט על שיטת החלונות, שהעצימה אצל ציבורים שלמים את הפרעות הקשב והריכוז. מי יממן לי את הריטלין, מי?

    ואחרון חביב, הבחור הזה מהשריקות פשוט מעורר השראה. ראיתי ברמת ריכוז עליונה את הקליפ שלו, ואני חושבת שהוא ראוי לתשואות. זה בנאדם עם חזון. זו דמוקרטיזצציה של ידע. ועם זאת, גם אני הפנמתי את התיאוריה אך כשלתי בביצוע. לפחות לשתות הפוך בעת מתקפת גיהוקים אני יודעת. וכן, זה תמיד עובד!

  • 4 טליה // 20.06.2009 בשעה 4:26 pm

    פלומבה – אם את אומרת שמדובר בתעלומה פונטית ומאשרת את הבחירה שלי במילה גיהוק, אני רגועה.

    ובאשר לחלונות ומיקרוסופט – דעי לך שאפל המציאו את החרא הזה ומיקרוסופט רק העתיקו. כשהחלונות פרושים לפניי אין חרדה שיש איזה חלון מוחבא חשוב שעושה משהו שאני לא יודעת עליו, או שנכנס אליו איזה אימייל חדש שאני צריכה לבדוק ברגע זה. כך שנדרש פחות ריכוז ולא יותר במצב מסך כפול/משולש. נרכוש גם לך מסך ונסדר אותך מול 3 מוניטורים לפחות. כמו אל גור:
    http://lifehacker.com/software/workspace/al-gore-rocks-multiple-monitors-could-stand-an-inbox-262333.php

    ואולי השריקות זה עניין גנטי?!

  • 5 פלומבה // 20.06.2009 בשעה 4:43 pm

    די, זה גדול! ובאיזה אופן זה תורם בדיוק לאיכות הסביבה?

    אני מבינה את ההגיון מאחורי ריבוי המסכים, אבל נראה לי שאישה פשוטה כמוני, עם צרכים בלתי מורכבים בעליל, יכולה להסתפק במסך אחד בשלב זה של החיים. בינתיים, האספירציות הטכנולוגיות שלי מרוכזות במכשיר הסלולרי החדש, השני בחיי, שאני מתעתדת לרכוש עם יציאתי הקרבה לפנסיה מהתאגיד העיתונאי הכושל בו אני מועסקת בתת-תנאים.

    ואני רוצה להביע את הסתייגותי מהכינוי “וולגרי” שנחפז להשתגר מהמקלדת שלי בתגובה הקודמת. מעבר לעובדה שאני חובבת גרעפסים נודעת, ושתמיד הערכתי אנשים שיודעים לשיר את ההמנון הלאומי בגרעפס, בתרבויות מסוימות מצופים הסועדים לסיים את הארוחה באחד קולני כזה, כדי להביע תודה והערכה על הטרחה. אם פגעתי במי מן הקוראים/ות, אתכם/ן הסליחה.

  • 6 טליה // 20.06.2009 בשעה 4:57 pm

    ברור – אף אחד לא חשב שאת באמת חושבת שזה וולגרי ואם כן, אז במובן הטוב של המילה. והרי גם תינוק זוכה למפל שבחים על כל שיהוק שכזה, כך שמעבר לעניין תרבותי מדובר בעניין דורי, או סמי-דורי.

    אולי נרכוש לך אייפון? את צריכה אייפון נראה לי.

    ובעניין אל – התרומה שלו מתקזזת עם בזבוז החשמל שלו. יש משוואה פשוטה שמחשבת את זה (חשבת על כמה הוא טס?! זה אסון אקולוגי לטוס אגב. אלא אם את סוחרת בפליטות הפחמן שלך בניגוד לפליטות אחרות)

  • 7 פינג ופונג // 20.06.2009 בשעה 7:49 pm

    מצאתי אתר שעונה על כל מיני שאלות, ביניהן “Why am I left handed”, שמסביר שאם נבהלים נורא, התקף הגיהוקים יכול לעבור.

    אוי, גיליתי שיש עוד לשונית, עם מידע רפואי למתבגרים, ובו שאלות נוסח “Am I still a virgin if I use a tampon?”

    אני זוכר שבזמני היתי צריך לשלוח שאלות למעריב לנוער, ולחכות לתשובה עד שהן כבר לא היו רלוונטיות. אח.

  • 8 Martina // 20.06.2009 בשעה 9:42 pm

    Oh my! I also wasn’t able to whistle! Is something wrong with us all or is the teacher is to blame?

  • 9 eran mahalu // 21.06.2009 בשעה 7:26 pm

    נראה מגניב, בא לי גם! והקטע של המסך האנכי מעניין, אם כי לא אסתטי בעליל.

    וסליחה על הבורות, ולמרות שאני עם מק – מה זה ת’ינגס?

  • 10 eran mahalu // 21.06.2009 בשעה 7:30 pm

    אוקיי – לא ידעתי שהתוצאה הראשונה בחיפוש של ת’ינגס בגוגל תניב את הדבר האמיתי, אז אני מרשה לעצמי עוד שאלה – מה ההבדל בין הגירסה החינמית לזו שגוזלת ממני 50 דולר?

    וגם – היתכן שראית אותי ב “תחתית” לפני כמה ימים והתעלמת בהפגנתיות? או שפשוט לא זיהית?

  • 11 טליה // 21.06.2009 בשעה 7:48 pm

    ערן – המסך האנכי עושה את העבודה טוב, נותן יותר שטח עם פחות תזוזות צוואר. אני חושבת שאין להם גירסה חינמית ל-Things רק תקופת נסיון של חודש. השילוב עם תוכנת האייפון שלהם הוא שילוב מנצח, הם מסתנכרנים יופי יופי. בקיצור, מומלץ ועושה סדר, למרות שבסופו של יום אין ממש משהו שמנצח עטים וניירות ועפרונות.
    ובתחתית – ברור שיש מצב, אבל אין מצב שהתעלמתי ממך ו/או לא זיהיתי, אני מתחילה לדבר גם עם אנשים שאני לא מכירה וגם עם כאלה שרק ראיתי את האווטר שלהם בטוויטר (אלא אם השתנית בטירוף :))

  • 12 eran mahalu // 21.06.2009 בשעה 8:15 pm

    טוב, מנסה את 15 ימי החסד שהם נותנים, נראה אח”כ.

    לא, לא השתניתי בטירוף, כנראה שהסתכלת דרכי 🙂 קורה גם לי לפעמים.

  • 13 עירא // 22.06.2009 בשעה 12:19 am

    אני תמיד ידעתי שגיהוקים באים מהקיבה ושיהוקים הם התכווצויות הסרעפת, אבל אין לי כאן מילון אבן שושן כדי להוכיח זאת.

    לגבי מסכים מרובים ואיכות הסביבה – אכן יש בעיה. למרות שהזולים שבהם אוכלים פחות הספק, הטובים והמקצועיים (כמו זה שמת לי) לצלמים ואנשי גרפיקה קפדניים מכילים גופי תאורה מיוחדים שבהחלט יוצרים יותר חום – לא השוויתי הספקים.

    מה שבטוח, אלו גם אלו אינם בטוחים לזריקה לפח הרגיל, כי מסך הLCD משחרר גזים רעילים כשהוא נשבר (מהסוג שCFC כלב לידם), וגם מטפטף חומרים לא בריאים לאדמה. לצערי עד לנקודה זו בחיי עוד לא מצאתי גוף אחד בארץ שאני יודע בוודאות שמביא את המסכים האלו לקבורה נאותה (ניטרול סכנות כימיות עד כמה שאפשר וקבורה בבטון). העלות באירופה לקבורה של מסך LCD היא כ20€ (כי איננו ניתן למיחזור), ואני לא רואה אזרחים ישראלים רבים שיתרמו את מחיר הקבורה הזה מרצונם החופשי 🙁

  • 14 טליה // 22.06.2009 בשעה 6:42 am

    ערן – אני עשיתי עליהם כמה סיבובים עד שממש הטמעתי אותם במערכת ועדיין זה בא עם שילוב של מחברות ופתקים. אבל זה כן עוזר לי לסדר את הראש. ופעם הבאה שאני רואה אותך אני אשלם על המבט הבוהה שכנראה היה לי 🙂

    עירא – תוכיח! שיהוק נשמע יותר כמו שיהוק שלך אבל כאמור, הרשת לא מצליחה להכריע בעניין. אולי אחפש ברב מילים. חוץ מזה, מזל שקניתי מסך זול… אבל איזה דכאון זה שאין בתי קברות ראויים בארץ למכשירי חשמל.

  • 15 בת-דודה שלישית // 22.06.2009 בשעה 4:49 pm

    אתך בפחד הגדול מלא להצליח להפסיק לשהק.
    (ולו לא היינו מפסיקות, אבל כן נכנסות לספר השיאים של גינס, דיינו. אבל נדמה לי שגם את וגם אני כבר זקנּוּ מדי לשישים ושמונה שנים רצופות של שיהוקים).
    אבל אגב גינס, נדמה לי שאני לא מדמיינת, ופעם באמת תכנָנו להיכנס לספר השיאים של גינס בתור מי שזוכרות את כל ספר השיאים של גינס בעל פה. זוכרת? רוצה? כי עדיין לא מאוחר. לך יש פנסיה, ולי יש תזה (לא) לכתוב. נשמע לי כמו הפרפקט טיימינג.

  • 16 טליה // 22.06.2009 בשעה 10:57 pm

    בת-דודה שלישית – כן! זה הזמן! נראה לי שאת באמת לא מדמיינת. מה שאני זוכרת בפירוש זה הקנייה השנתית של הספרים, כאילו עברה שנה והכל התחדש ואת התמונה של הנפיל בגובה 2.60. ואת אוכל עגלות הסופרמרקט. ספר מרתק הגינס הזה. מרתק. יאללה, קלאסי להשקיע בזה אנרגיה עכשיו.

  • 17 ק.נ // 23.06.2009 בשעה 7:29 am

    צריך לעשות תת חלוקה בספר השיאים של גינס,
    לכאלה שלא עשו כלום בשביל להגיע לשיא (האיש בעל הציפורן הקטנה בעולם, האישה בעלת הסופראן הגבוה בעולם) ולכאלה שהקדישו את החיים שלהם לסיפור הזה של ספר השיאים.

    זה לא פייר שמישהו שאכל חולדות או גידל שיער במחילות האף או מישהי שרצה הכי מהר, יזכו לאותו סדר גודל של כבוד.

  • 18 טליה // 23.06.2009 בשעה 8:47 am

    ק.נ – אין צודקת ממך. חבל שפיספסתי את שבוע הספר שבו יכולתי לעלעל באחד הספרים של השנים האחרונות לראות אם הוטמעו שינויים כגון זה, שהרי הוא מתבקש. אין ברירה, אאלץ לרכוש את מהודרת 2010.

  • 19 ורד זליגמן // 14.11.2010 בשעה 4:22 pm

    אני בהשתלמות בצפון על בלוגים וכמובן לא הקשבתי למרצה ופתחתי את הבלוג שלך.
    יש פתרון לגיהוקים לחצי על שתי המקומות ביחד מעל הגבות בעזרת שני האגודלים, לפרק זמן קצר ואז תראי שאין גיהוקים..
    מרשם בטוח

  • 20 טליה // 15.11.2010 בשעה 11:31 am

    כנראה שבכל זאת למדת משהו על בלוגים אם פתחת בלוג ולא משהו אחר 🙂 ובאשר לגיהוקים – ראית אותך בלייב ודי התרשמתי. אבל לא הצלחתי ליישם על עצמי בעצמי

התור של התגובות מתחיל כאן