shuru HABITU oor oo

הרבה טכנולוגיה, קצת רגש. ולהפך

shuru HABITU oor oo random header image

רחצה לילית

08/08/2009 · 9 תגובות

את השבוע שעבר ביליתי בבית הוריי. בפעם הקודמת שעסקתי ברגרסיה שכזו ביליתי בגלישה מרובה חסרת תכלית (שרלוונטית כרגע יותר מתמיד עם הג’קסון 5 והיציאות מהארון). הפעם הייתי בתפקיד ממלאת מקום ויצאתי על בסיס תלת יומי לטיולים עם אבנר ואנה, צמד הכלבים חסרי התקנה שאבי עסוק בחינוכם בימים כתיקונם.

הסיבוב היומי כלל מעבר ליד הבריכה השכונתית. ביום ג’ בערב כשעברתי ליד הבריכה, היה ריח חזק של רחצה לילית. כבר 30 שנה, לפחות, הרחצה הלילית היא בימי ג’. הסאונד – סרט שמוקרן (אני זוכרת בעיקר את “אני והחבר’ה“) בליווי הד צעקות בריכה, האוויר – דחוס, חם ולח, האור – בסך הכל מרגיע, אם כי אפשר לתת בו פרשנויות, והריח? שילוב מדויק של צ’יפס מטוגן, כלור וקרטיב שנמס. זה גובל במתמטיקה – המינונים המדויקים בנוסחה הזאת מעבירים מיידית למוד 83′, ילדות. לאחרונה אני מגלה שאני מוטרדת (או שמא מרוצה) לא מעט מהיכולת המוגבלת של הטכנולוגיה, דווקא הגבולות של מה אי אפשר מרגשים ומציקים לי. בבחינת אין עוד מה להילחץ.


המציגה הינה אני, אבל היא למדה לקפוץ ראש מאז

וכאקט של טריביוט, למה עוד אי אפשר, אבל דורש מחשבה, יקום בקרוב מיני אתר בנושא. כל פרויקט מתחיל, או לפחות צריך להתחיל, בדומיין טוב. אי לכך ובהתאם לזאת, כיתת(ת)י רגליי אל עבר חנות הדומיינים הקרובה למקום מגוריי ורכשתי את
ThisLongDomainSmellsLikeTeenSpirit.com
קלאסי.
ולמרות שכרגע הנחתי שם רק שומר מקום, בתפקיד אבן פינה, החלטתי להתחייב כאן, מול שבעת קוראיי, ולחשוף את הלינק הסודי.
ואם כבר אני פוצחת בסשן התחייבויות ציבוריות-סייברספייסיות-וירטואליות, אז יש עוד דומיין שמחכה בשקט להתמלא בתכניו (שחלקם כבר מוכנים (!) ומחכים בעצמם שאנקוף מקלדת ואצבעות ואקדם את האיחוד המיוחל): I-type-Therefore-I-am.com

בברכת נשמע ונעשה וחזק עם הזנב
_____
ובעניין אחר. אני בכלל רציתי לכתוב על סוגיית האבל ברשת. רציתי לכתוב פוסט על תמונות הפרופיל בפייסבוק שהתחלפו בדגלי גאווה, על עמוד הפרופיל של ניר כץ ז”ל שעבר מאפליקציות פייסבוקיות סתמיות וסטטוסים של חיים לקיר אבל (כולל סטטוס פרידה מבן הזוג שלו), על טירוף התגובות לתגובה 59 של ניר כץ שהגיב לאמא שלו כשכתבה על האבל שלה ב-ynet ובראשי הוא כבר היה ברובו כתוב אך גם ברובו מסוייג, מפוצץ בערבונות מוגבלים והחלטתי לוותר על הדיון הנרחב פה. אני לא מוצאת את המילים המדויקות לעניין.
יש עצרת בערב, נפגש שם.

תגיות: מתורבתים · פיקסלים ורודים · פיקסלים על בד · רגשות דיגיטליים

9 תגובות בינתיים ↓

  • 1 בת-דודה שלישית // 08.08.2009 בשעה 8:53 am

    וואו.
    אני מסתובבת בכמיהה עזה לבדיוק אותו כלור-צ’יפס-ארטיק-תותי-פרוטי-קרם-שיזוף כבר לא מעט זמן. לא בדיוק 83′, אבל כן ילדוּת כמה שנים אחר כך. והתמונה שלך, עם השמשיות ברקע, והמשפריצון ההוא – וואו.
    כי זו לא רק כמיהה וריח נעורים, אלא תכנון קונקרטי. אחד הדברים הראשונים שייעשו אחרי התזה הוא רביצה לא מבוטלת (אבל מאוד בטלנית) בבריכה ההיא. ובדקתי. יש סטוק של כרטיסי אורח, וינטאג’ 1989, בריסטול ורוד עם ניקובים.

    רוצה להצטרף? אני אזמין אותך לחצי-מנה וקרטיב 🙂

    (ובפרויקט ריחות הנעורים, שהוא באמת מן המוצדקים שבפרויקטים, הקטשופ של הבריכה ראוי לערך משלו)

  • 2 קרובה רחוקה // 08.08.2009 בשעה 12:08 pm

    באמת תמונה נהדרת. כשייכלו כל השטויות, כלומר כשכל שטות כבר תהיה מסודרת עם דומיין משלה ומקצוע טוב ביד, אולי אפשר לעשות דומיין איך-לא-השתנית-בגרוש שבו יוצגו תמונות אנשים בילדותם כנגד תמונתם בבגרותם. אותי זה מעניין.
    ובעניין הריחות, תיכף סתיו, יגיע הריח העצוב הזה של סוף סוף אוגוסט תחילת ספטמבר, צינה קלה של ערב (שעכשיו אני כה מייחלת לה אבל בכל זאת) עם ריח ספרי לימוד משומשים ובושם של מורה חדשה. שלום כיתה א’, ב’, י”ב. אפילו שכבר שנים אני לא לומדת בשום מסגרת, הריח הזה עובד, מצטיין אפילו, בענף המלנכוליה הפרטית שלי

  • 3 מושיק // 08.08.2009 בשעה 4:31 pm

    וואו. רחצה לילית.
    אבל איך זה שאני לא זוכר בכלל סרטים בבריכה? שום דבר מעבר לאפרים מקרין במסדרון של ד-ה ומכסה מדי פעם את העדשה כשהתוכן נעשתה במפתיע בעייתי מדי (מי יכל להאמין שקוקו באמת תתפשט באודישן הפיקטיבי שעשה לה הצלם הנכלולי?)
    ברשותך, אני רוצה להוסיף לפסקול את תקתוקי הפינגפונג ולפסריח את ריח הזיקנה מהמקלחות. גם סוג של ריח נעורים, לא?
    התמונה נהדרת.

  • 4 פלומבה // 08.08.2009 בשעה 5:38 pm

    גם אני רציתי להוסיף משהו לפסריח: פיפי. הרבה מאוד פיפי. נדמה לי שהשלפוחית שלי לא ידעה ימים יפים מאלה, ימי הגיגית הציבורית בעיירת הפיתוח בה גדלתי (ולמען הדורות הבאים, אולי מוטב שלא אנקוב בשמה). וגם אצלנו היו תירס, קרטיבים ופיתות שמנוניות במחירים שערורייתיים, וגם ריקודי עם ואפילו תחרות נערת יופי או יופי של נערה מקומית.

    אבל אולי ברמת אפעל בכל זאת אכפו את חוקי ההשתנה במקורות מים ציבוריים, מי יודעת, ולכן הריח המסוים הזה נעדר מאינוונטר הריחות שמנית.

    אני זוכרת במדויק את הזמנים שבהם החלו להפיץ (דווקא בבריכה של הגדולים) את השמועה בדבר הקרניים האולטרא סגולות שהגיעו מחו”ל, כדי לסמן בעיגולים את מי שמעיז להשתין בתוך הבריכה. זה היה מפחיד, אבל שרדנו גם את זה.

  • 5 טליה // 08.08.2009 בשעה 6:05 pm

    בת דודה שלישית – אני תוהה אם יאשרו את הבריסטול הכתמתם הזה בכניסה, 89′ זה וינטאג’ אוריגנל. אבל אם כן, אני בעניין. אני מקווה שזה לא יהיה מפח נפש גדול מדי.

    קרובה רחוקה – אני מבינה שאת טוענת שלא השתנתי בגרוש. יש טענה כזאת. ובכל מקרה, הייתי שמחה לבגד ים כזה. האוויר שאת מדברת עליו מגיע יותר לקראת סוף ספטמבר, יש עוד למה לחכות (לפי מידע “הביטו” – http://www.habitu.org/blog/2008/09/27/new_year) והפרוייקט, באמת דורש תשומת לב. זה פראנק עשה תחרות כזו פעם:
    http://colorwar2008.com/submissions/youngnow
    והמנצחים:
    http://colorwar2008.com/youngnow-winners

    מושיק – אני לא זוכרת הקרנות במסדרון ד’-ה’! אבוי, צריך לסנכרן זכרונות. אני בהחלט זוכרת סרטים, והסאונד השבוע היה מוכר מדי. אבל אולי זה היה באולם ספורט? מי יודע. בזכות אפרים המוסר שלנו היום הוא מה שהוא, נחשפנו לדברים הנכונים בזמן הנכון 🙂

    פלומבה – אכן, השתן לא היה הריח המוביל. אולי בבריכה של הרדודים. אבל השמועות על זה שהמים ייצבעו באדום כדי לסמן שתן רצו, ורצו חזק. את אשכרה זוכרת ריח פיפי?

  • 6 אספ // 09.08.2009 בשעה 6:07 pm

    ההקרנות היו אכן במסדרון, על שטיח מעופש עם מקרן פילם וסרטי 8 מ”מ, ואח”כ כשקצת גדלנו, היו סרטי קולנוע אמיתיים בקולנוע בבית אבות (וכשממש גדלנו הסרטים היו בקולנוע בסמינר).

    אבל בבריכה לא היו הקרנות מעולם כי מה שווה רחצה לילית אם לא נמצאים במים?

    אחחח רחצה לילית. זר לא יבין זאת.

  • 7 פינג ופונג // 09.08.2009 בשעה 7:08 pm

    אנחנו לא אוהבים מים, אבל אוהבים כלבים.

  • 8 Martina // 13.08.2009 בשעה 12:05 pm

    These dogs are amazing! and I do appreciate the discernible superiority of the female dog goddess over this cute little puppy.

    I vaguely recall one hot night, splashing in one isolated Israeli swimming pool. Too much Kibbutsniks, too many drugs and one helluva full moon. However, I wasn’t a child back then, and not much of a teen, and if I have to adhere to the spirit of your newly born domain, I would definitely mark the brutal arrival of MacDonald to my country as a formative stage in my wretched adolescence.

    Good luck with the memory restoration, we are not very young anymore.

  • 9 I Type Therefore I am // 10.10.2009 בשעה 11:18 am

    […] מול קהל קוראיי העצום, לפני חודשיים ויומיים (שהם לא הרבה זמן במונחים יחסיים) להעלות לאוויר אתר […]

התור של התגובות מתחיל כאן