shuru HABITU oor oo

הרבה טכנולוגיה, קצת רגש. ולהפך

shuru HABITU oor oo random header image

פופקורן בלי מלח, סבתא אניוטה וגם – שוב גנבו לי את האופניים

20/08/2009 · 8 תגובות

אמנם פסח לא מתקרב, אבל יש איזו תכונה שמקדמת סידור ארונות, סיוד ורה-ארגון של מדפים. כנראה שזה האוגוסט הזה עם הירידה הקלה באחוזי הלחות והעלייה ברמת המתח לקראת תחילתה של שנה נוספת (בבית הוריי מתבצע סיוד נמרץ שכולל גם את צביעת דלת הכניסה בכחול. אמא שלי קמה היום בבוקר ושאלה את עצמה מה גורם לאישה יהודיה בת 73 להחליט יום אחד שהיא צובעת את דלת הכניסה בכחול, זה רודף אותה). או שאלו הימים הנוראים כבר.

אז התחלתי לסדר טאבים וסימניות ישנות. את האתרים לשמירה העברתי לדלישס, את הפידים החשובים לרידר, את הלינקים השבורים לפח. יש הרבה טאבים שמחזיקים התחלות של פוסטים. אחד מהם הוא ה-Big Huge Thesaurus שמכיל תתעמודמשנה של רעיונות לפוסטים. כל כניסה מחודשת לעמוד שולפת רנדומלית 8 רעיונות מהרשימה. זה זמן שאני חושבת לנצל אותו ברגע של ייאוש בלוק כותבים אינטרנטי. רגע לפני שהוא מתוייג בדלישס כ- inspiration, blog, writing, creativity, resource ונקבר תחת 1237 התגים האחרים החלטתי טו טריביוט בקטנה.

Write about a family member.

סבתא אניוטה נפטרה לפני 20 (!) שנה, היא נולדה ב-1901. כמה דברים השתנו מ-1901. החלטנו שהשנה נציין את יום השנה ולקראתו מצאנו שתי קלטות שבהן אחותי הגאונה מראיינת את סבתה. זאת אחות עם חוש היסטורי מפותח ויכולת תיעוד מרשימה. שלב א’ בתהליך כולל דיגיטציה של החומרים, הווקמן (המכשיר היחיד בסביבה שלי שעוד יודע לנגן את חתיכות הפלסטיק האלה) מחובר לאיימק שדוגם בנחת 45 דקות בכל צד. וברקע של היום הזה אני שומעת על בנדיטים, פיאודליזם, סמאוצ’קות, רומנים אסורים, איכרים שיכורים, נמל יפו. הטכנולוגיה בשירות הארכיאולוגיה וההיסטוריה. מה הם ימצאו פה עוד אלף שנה? הארד דיסקים שחוקים?



לחיי העם הזה וכמה טוב שהוא כזה: טיזר מתוך 3 שעות

Your favorite time of year.

לא אוגוסט.

Explain why you hate people from Los Angeles/New York.

אין לי סיבה טובה לשנוא אנשים מניו יורק או מלוס אנג’לס. אבל יש לי סיבה טובה לשנוא חלק מהאנשים בתל אביב. בלי להתבלבל, שוב (פעם שלישית!) עקצו לי את האופניים היום. לקראת היציאה לפנסיה, רכשתי אופני ב’. את אופני היאללה יאללה אני מוציאה לאחו רק למטרות רכיבה פר סה, או ליעדים מובטחים מלשון ביטחון. השאיפה שלי ביחס לאופני ב’ שלי היתה מאוד ברורה – לא לפתח אליהן (לשון נקבה רבות, ראה הערת שוליים, פוסט 273) רגשות. ואני חושבת שבעיקר לא הספקתי. הן מלוות אותי בסך הכל חודשיים, שירתו אותי סופר נאמנה ועכשיו זכו להכנס למאגר שמעון הצדיק.

Share the newest and greatest thing you found on the web.

זה קל:

  1. http://sketch.odopod.com/ – חוויה אורגנית דיגיטלית, זוהי הניאו-אנלוגיות בהתגלמותה. מעבר להנאה הצרופה שבציור עצמו אפשר לבלות שעות בצפייה בציורים נוצרים. ראה ערך – ציור יונה (תודה מיכול!).
  2. ועוד בניאו-דיגטליות: Nerd Boyfriend – נקמת הגיקים, והפעם בחזית האופנה.
  3. וגם, אפשר לשלוח גלויות אמיתיות מהאייפון, צבי הדואר בכף ידי.
  4. ואיזה קאבר מייקל בטעם:

  5. ואם כבר הגענו למייקל, אז אי אפשר בלי הדרום קוראני, סאנג’ה ג’ונג, בביצוע שלו לבילי ג’ין. ויותר מסעיר, הביצוע שלו למשימה בלתי אפשרית, הילד הזה חגיגה, אין צורך להתקמצן בקליקים:

  6. וגם, העליתי עוד איזה Stop Motion – פירוק הפופקורן מהתירס פופקורן שהגיע מהחווה.

Which smells remind you of your childhood and what memories do they evoke.

זה כבר עשינו בשבוע שעבר. Done.

תגיות: כולם משוגעים · מתורבתים · פיקסלים על בד · רגשות דיגיטליים

8 תגובות בינתיים ↓

  • 1 פלומבה // 20.08.2009 בשעה 8:19 am

    אח, איזה תענוג של פוסט. כמה נושאים, כמה לינקים. אני אקליק על כל האתגרים הניאו-דיגיטליים בשובי מלשכת הבטלה, אבל בינתיים שמעתי את סבתך המנוחה, ונמלאתי השראה. אין על סיפורי עלייה!

    כל הכבוד לאחות הגאונה, עם החוש התיעודי המפותח. איזה מזל שהיא עשתה את זה, ועכשיו אפשר ללמוד על האישה ומפעלותיה, ועל חתיכת קיום במאה העשרים, מהערבות הרוסיות ועד לחבל הארץ המיובל והנידח הזה.

    ובאשר אליי, איך זה שלא נולדתי מאה שנה קודם? מה ישמיעו הנכדים שלי 20 שנה אחרי מותי? בטח לא שום דבר שאפשר ללמוד ממנו משהו משמעותי על ההיסטוריה.

    הוא אשר אמר הרצל (עם שווא נח בצ’): עם ללא מולדת, מולדת ללא עם. הוא בטח התכוון לשמאלנים רדיקלים נטולי נדל”ן בת”א של המאה ה-21.

  • 2 פלומבה // 20.08.2009 בשעה 1:24 pm

    ולמען הדורות הבאים, וידוי:
    אני את אותו התירס (פופקורן) שהגיע מהחווה, זרקתי בלי להתבלבל למים רותחים.

  • 3 ק.נ // 21.08.2009 בשעה 12:45 am

    לא ייאמן שגנבו לך אופניים בפעם השלישית. ורק עכשיו כתב עידו מוסרי את הטור המרגש על חטיפת האופניים שקיבל במתנה מערוץ הילדים. עצוב, ממש עצוב.
    ואיזו ילדה מתוקה היית! ומי זה הילד הדרום-קוריאני המעולה הזה? מה הולך פה ברשת בזמן שאני מתחבטת בזהות המינית שלי?

  • 4 הצבי המעיר // 21.08.2009 בשעה 1:52 am

    מעולה, כרגיל

    הערה קטנה, אם אפשר, בנוגע לתירס: לא שלי לא לקח השבוע שני קלחים כדי להבין את זה, אבל שלוש תנועות לפיתה וסיבוב חזקות מורידות את כל הגרגירים, יותר זריז והרבה יותר כיף, קצת כמו טבח-עם לפצפצים.

  • 5 טליה // 21.08.2009 בשעה 5:49 pm

    כל המטבח התמלא תירס קופץ עוד לפני שהגענו לסיר, זאת הסיבה שפצחתי בטקטיקת הזהירות. אינשאללה, גם שבוע הבא יגיעו קלחי פופקורן ואתקוף אותם חזיתית בלפיתה

  • 6 חולה על עם ישראל // 25.08.2009 בשעה 5:13 pm

    לא ידעתי שסבתא אניוטה הייתה נרקומנית של עם ישראל! חשבתי שאנחנו קומץ זעיר, אבל אנשים פה כבר מזמן קרעו דרכונים מרוב שהתמכרו לעם היפה הזה, מסתבר. ואיך יצא בסוף הפופקורן? במבחן טעימה עיוורת היית מבדילה בינו לבין זה בארבע שקל מהמכולת של סלומון? מ-מש. אבל כנראה שבמקרה הזה אפשר להסתפק בידיעה המרגיעה שהוא בא מבית טוב, גדל באהבה ונקטף על ידי זה וזה המוכרים לך היטב.

  • 7 טליה // 27.08.2009 בשעה 12:13 am

    לסבתא אניוטה לקח זמן. במשך השלוש שעות היא בעיקר מספרת כמה היא לא רצתה לבוא לכאן, אבל סבא גרישה התעקש. וגם, בדיעבד היא הבינה כמה הקיבוצניקים הם לא מה שהיא חשבה שהם.
    הפופקורן בסך הכל דמה בטעמו לכל פופקורן אחר, אין מה לנסות לשווק סיפור אחר. אבל למי איכפת הטעם? זאת הכוונה שבו שהופכת אותו לפופקורן שהוא.

  • 8 ניר // 25.10.2009 בשעה 7:58 pm

    רישום מספר שילדה של האופניים באתר “לא תגנוב” http://www.lotignov.com
    יכול לעזור לאתר אותם

התור של התגובות מתחיל כאן