shuru HABITU oor oo

הרבה טכנולוגיה, קצת רגש. ולהפך

shuru HABITU oor oo random header image

זמנים מודרניים

15/09/2009 · 12 תגובות

מי שראה את ההרצאה של אותו פרופסור עטור ניבים מהפוסט הקודם, צפה בדיון על הרצון שלנו באינדיבידואליות מול הכמיהה לקהילה, על הבדידות מול השיתוף.
הרי החיים בסופו של יום הם איזון ומינון על צירי השחור לבן. איך מוצאים את הנקודה המתוקה בין החיים מחוץ למסך לבין החיים בתוך ביטים קצובים, בין הטכנולוגיה לרגש, בין החומרי לווירטואלי.
אנחנו זוכים לבלות בזמנים של מהפכות, אמנם אני באופן אישי פיספסתי את המהפכה התעשייתית, אבל מה שקורה מסביב בקצב מטאורי הוא בפירוש מהפכה. אם הכל מתהפך, זאת המסקנה היחידה שאפשר להגיע אליה בפאתי שנת תש”ע הבאה עלינו לטובה.
לקראתה, כולם מחדדים את עפרונות הפיקסלים שלהם, שוזרים תמונה בפאואר פוינט, בוחרים פונט כתב יד, מצלמים את הילדים מחזיקים רימון ותפוח, ומשגרים לרשימות תפוצה חסרות קונטקסט ומלאות באנשים שהם לא מכירים, ברכת שנה טובה. מפליאים לעשות המסמסים שניתן למצוא אותם מסמסים גם בימי הולדת ובימים קשים אחרים סמיילי מכובד לאיחולים לבביים.

לצידם, קמה תנועה. שלא תגידו לא ראינו, לא ידענו, לא שמענו, לא כתבו, לא מכרו, לא סיפרו. הם כאן. קראו להם לוחמי טחנות הרוח או כותבי המיקודים אבל דעו לכם שהם יצאו לדרכם. ברחובות העיר, עם מעטפות ביד, אל עבר הדואר. אני חוזרת – הדואר. ילקקו לשונותיהם אל הבולים ויכתתו את מקלדותיהם לעטים. ואין לי מידע מוקדם בנושא בגלל שאני אחת מפעילות התנועה, כי אני לא – בקושי להגיע לקבל את הדו”חות שלי בדואר אני מצליחה – אלא מכיוון שהם נדרשו לשלוח מייל מקדים ובו בקשת כתובת. ומיקוד. אני ב-63921. הלוואי ויש בולים שווים. ולצד כל הטרפת, צריך לזכור שיונים עדיין יותר מהירות ממחשבים.

שנהיה לראש ולא לזנב
שתהיה לנו שנה טובה, אמן. שנהיה לראש, לזנב, למה שטוב לנו.

ובהזדמנות חגיגית זאת, אני מעוניינת להודות קבל עם ועדה למכונת ה-Time Machine שמותקנת במחשבי. יום בהיר אחד לפני כמה ימים בהירים, החליט ההארד דיסק של מחשב ה-iMac שברשותי לשבוק. מיצה, מת כמו בטריה של אוטו ושיחרר את עצמו מעוולות העולם אחרי 4 שנים שבהן רשם קבצים לתאיו המגנטיים, סידר אותם, מחק, תייק תמונות, אצר מוזיקה, וידיאו ואת כל חיי בליבו. הסתובבתי עצבנית אבל עם וייבים של טווס שיודע שהכל מגובה לו. לראשונה בחיי, מתחת לשולחן יושב הארד דיסק חיצוני שאליו נכתב כל שינוי בהארד דיסק בתחנת האם, בעזרת תוכנה שמותקנת על מקים. רגע לפני שאוחדנו מחדש ורגע אחרי שהותקן ההארד דיסק מהניילונים נשאלתי האם.
Would you like to transfer your information from a Time Machine backup?
כן, בבקשה.

Time Tunnel

כאילו מעולם לא נפרדנו, אני והקבצים שלי, שישבו מסודרים כמו שעזבתי אותם, חזרנו לשיטוט חסר תכלית ברשת האינטרנט.

(מי שלא ראה מכונת זמן בחייו, לא חסרות דוגמאות ברשת. וזה יופי של דבר)

שיהיה לכולנו מחזור שמח.

תגיות: מתורבתים · רגשות דיגיטליים · שנות האלפיים

12 תגובות בינתיים ↓

  • 1 איילת // 16.09.2009 בשעה 6:18 am

    טליה
    תמיד כיף לקרוא אותך
    שנה טובה בלי יונים ובלי נצנצים
    איילת (+יאנק)

  • 2 טליה // 16.09.2009 בשעה 10:07 am

    איילת (ויאנק גם) – תודה רבה! אינשאללה, תהיה שנה טובה. מה איכפת לה?

  • 3 Shlopitz // 16.09.2009 בשעה 2:12 pm

    שנה טובה טליה. את משהו מיוחד. משי צרוף.

  • 4 נעמה // 17.09.2009 בשעה 9:24 am

    לא ידעתי שאנחנו תנועה!
    ולצערי לא תמצאי על המעטפה ממני בול מיוחד
    משו סטנררטי. סטנדרטה.

    וזו הזדמנות לברך פה את הבלוג הכי כיפי, את אמו ואת יושביו
    בשנה טובה ומתוקה, יפה ושמחה

    נב- הסכמה מלאה עם המגיב שלפני 🙂

  • 5 Inbaliya // 17.09.2009 בשעה 12:48 pm

    שנה טובה טליה!

  • 6 טליה // 17.09.2009 בשעה 2:21 pm

    Shlopitz – שנה טובה במיוחד בחזרה.

    נעמה – זה היופי, את מקימה תנועות בלי אפילו לדעת שמאחורייך יש המון סוער שמצטרף למחאה. תודות על השנות הטובות בכל הפורמטים.

    Inbaliya – שנה טובה אינדיד.

  • 7 נורית // 18.09.2009 בשעה 8:50 am

    שנה טובה טליה! המשיכי להשפיע עלינו מכל טוב הרשת, הטכנולוגיה, הרגש – וההפך.

  • 8 פלומבה // 19.09.2009 בשעה 7:37 am

    האם ידעת ש”הדודאים” הוא אחד השירים האהובים עליי בתבל? האם סיפרתי לך שפעם בנסיעה לירושלים, אבא שלי ואני שרנו אותו כאילו נתקענו על ריפיט כל הדרך? האם הזכרתי שהיתה לנו טרמפיסטית שכשעצרנו לה, חשבה שאנחנו טנדר של מחבלים, אבל בסביבות שער הגיא הצטערה שלא כך הוא?

    שנת חדווה, שירה, שיתוף פעולה פורה בין טכנולוגיה לרגש, ולהיפך.

  • 9 טליה // 19.09.2009 בשעה 10:46 am

    נורית – שוקרן, ואמן. שיהיה לנו מהכל ומההפך שלו.

    פלומבה – האמת, ידעתי. והאמת, סיפרת. אבל אני מאושרת שהסיפור הזה צרוב פה עכשיו לדורות הבאים.

  • 10 שרון // 23.09.2009 בשעה 8:39 pm

    את כותבת מקסים. ואני אובייקטיבי.
    ואם כבר בזמן עסקינן
    http://www.youtube.com/watch?v=j-smlahwUjw

  • 11 טליה // 24.09.2009 בשעה 6:35 pm

    אתה הכי אובייקטיבי שיש. וזאת הסיבה שאתה יודע שאין על קאלצ’ר קלאב

  • 12 ניסים // 26.09.2009 בשעה 8:32 am

    קוקו, מי אני?

התור של התגובות מתחיל כאן