ככל שלא כותבים ולא מאכילים את הבלוג, קשה יותר לחזור. זה קצת כמו כשקר קר קר אז חם וכשחם חם חם – קר.
הפנסיה כבר נקראת ככה רק בשביל הפרוטוקול, במילא הים סגור.
כשאני לא מאכילה את הבלוג, אני מאכילה את קומפוסט התולעים, חיות המחמד החדשות. מי שלא עשה קומפוסט בביתו, לא ידע שמחה בחייו (ואני כמובן לא נסחפת, זאת עובדה).
יומו הפרה-ראשון של הקומפוסט, חסכתי מקוראיי את תמונות ההמשך, הן למתקדמים
אני עוד לא רוצה להתרברב, הקומפוסט במרפסת המוצלת עדיין בשלבי רבייה. התולעים מקבלות אוכל רק פעם ב-5 ימים, חלק מהזבל האורגני נאלץ למצוא את דרכו לזבל של כל הכיתה (למרות ששמעתי על אנשים שהקפיאו זבל אורגני שייחכה בסבלנות להגיע לערימת הקומפוסט שלו, אהמ.. אהמ..) וכל פתיחה של הקומפוסט עדיין מלווה בחשש.
אבל אני כן רוצה לדווח על מרוצות כללית מהתהליך. קומפוסט זה פשוט הגיוני. מה הטעם לנתב ולנייד ולשנע ערימות זבל מנקודה לנקודה ולתת להן לשחרר גזי מתאן, כשיש אלטרנטיבה שהופכת אותן לזהב שחור ומצמצמת את נפחן בעשרות, אם לא מאות אחוזים.
זה קצת כמו כשמרזים – השומן ששורפים נמצא באוויר, נעלם, הופך ליישות רוחנית. ככה גם הזבל, חוזר לבורא עולם כמו מסע בזמן.
קומפוסט נחשב בקצה ההמרה לדת הירוקים, במיוחד אותו קומפוסט תולעים (מספרים לי שהתנ”ך בנושא הוא הספר “worms eat my garbage“). אצלנו בבית הוא הגיע לבית שהייתי מגדירה אותו 6 מתוך 10 בסולם הירקרקות, כך שאין זה מחוייב המציאות. יכול להיות שזה מעלה אותנו אוטומטית ל-7, ובכל זאת.
עוד לא הגעתי לאיזון הצריכה של באי הבית מול זאת של התולעים. נוצר מצב שלעיתים אכין סלט X כדי לייצר לפוחזות מזון אהוב. ולהפך.
אולי אני צריכה ארנב.
ובעניין המשך ההשקות: אברהם קורנפלד (הגאון, המוכשר, השווה פלאס פלאס) ואני העלנו את untitled בגירסת פיילוט לאוויר העולם של הרשת. עדיין מדובר על אתר בחיתוליו; אנשי הקבוצה עדיין מתגבשים, יש עוד מיני באגים לאנשי ה-QA שבין ששת קוראיי (ומדובר בלפחות 2), התכנים מוזנים לאיטם.
אבל זה הקטן גדול יהיה.
*וכוכבית קטנה. הפמפלמוסים הגיעו לשאלון. סיני גז סיפר בתגובות שהוא נפגש איתם בהביטו לראשונה. לפני כמה ימים גם פגשתי אותם בגלריה בהארץ. חשוב, חשוב ביותר שייזכר איך הם עלו לארץ הקודש. ואם כבר, אז יש קאבר חדש מהמם לביט איט.
17 תגובות בינתיים ↓
1 פלומבה // 06.11.2009 בשעה 8:51 am
מזל טוב לאנטייטלד! איזה יופי!
ובעניין הקומפוסט, יש מצב לשנע אליכן זבל אורגני? אין סיכוי שאני מצליחה לצלוח את הפיות הפעורים של התולעים המתעוותות. וגם ממילא בעה”ב המרושע לא מאשר הכנסת בע”ח. וגם יש לי שותף שפסגת המאוויים שלו היא פיצה מעדנות ו”הישרדות”. לא נראה לי שזה יעבוד אצלנו בבית.
כדאי לייסד מדד ירקרקות לבתי-אם. לכאורה, אני על גבול ה-5, אבל מצד שני, כמה זבל כבר מייצרים כשאוכלים כל הזמן בחוץ?
2 טליה // 06.11.2009 בשעה 9:13 am
פלומבה – הלוואי. אבל איפה. כאמור, התולעים נותנות עבודה יום וליל אבל לא עומדות בקצב. אינשאללה, תוך חודש-חודשיים יהיה כאן הר תולעים ונדון בבקשה שלך מחדש. איך 5? מייצרים המון זבל כשאוכלים בחוץ. אתמול נאמר לי שחיית מחמד מייצרת טביעת רגל אקולוגית גדולה משל ג’יפ, וזה אחרי שאני מוצאת את עצמי צועקת על בעלי ג’יפים (גם כאלה שאני לא מכירה). לא מאמינה לזה בגרוש. מקווה שלא תקראי בקרוב בעיתונות על דקירה בעקבות צעקות ליד ג’יפ ארסאי.
3 יהונתן // 06.11.2009 בשעה 11:17 am
את יכולה להרחיב עוד קצת על העניין של התולעים? זה נשמע מגניב וגמני רוצה.
4 טליה // 06.11.2009 בשעה 11:31 am
יהונתן – אני יכולה להרחיב כמה שעות. והאמת היא שהרשת מפוצצת מידע, שגיליתי אותו רק עם הגיען של התולעים לבית. זה נקרא vermicomposting. אבל העיקרון פשוט: מכינים את הבית לתולעים – קצת אדמה, קצת ירקות, קצת גזרי עיתונים במיכל בינוני סגור אבל עם איוורר (עולם שלם בפני עצמו, אצלנו יש כיור ישן ומכסה דיקט שלא מכסה את מאה האחוזים של המיכל – מניחים ומפזרים אדמה מסביב לדיקט). אחרי שהירקות התחילו לגדל פטריות למינהן (כמה ימים) מצרפים את התולעים ומכסים שוב. תכלס, זהו. פעם בכמה ימים פותחים, מפזרים זבל אורגני שהארוכות האלה חובבות על גזרי עיתון (שמייצרים רווחים שכולאים אוויר וסופגים עודף לחות) וסוגרים שוב. סה טו.אחרי כמה חודשים אפשר לצאת לקציר הקומפוסט (שנדמה לי שנקרא בתהליך הזה הומוס, אבל אל תתפוס אותי במילה). אתה מוזמן לשאול עוד, יש מומחים ויודעי דבר, לא חרטטנים כמוני. אבל אשמח לחלוק כל פיסת חרטטנות.
5 יהונתן // 06.11.2009 בשעה 5:15 pm
מעניין מאוד.
מאיפה משיגים את התולעים האלו?
ותגידי, הם מתרבים?
6 טליה // 06.11.2009 בשעה 5:25 pm
באמריקה של ארצות הברית אפשר אפילו להזמין את אותן תולעים ברשת האינטרנט. בעיקרון זה שילשולי אדמה כאלה. יש כאלה שמתעקשים לקרוא להן תולעים אדומות. בכל מקרה, אני רכשתי מנה אצל עודד משולם ואפשר לקנות ב”עץ בעיר” אני חושבת. הן אמורות להתרבות לכמות שמתאימה למיכל ולכמות האוכל שמוגשת להן. להגיע לאיזון. נדמה לי שבמיכל שלנו כבר אפשר לראות רבייה. אבל אני לא מוכנה לחתום על זה.
7 פינג ופונג // 06.11.2009 בשעה 5:47 pm
אצלנו במסורת יש משפט שאומר “איבר קטן יש לו לאדם. מרעיבו – שבע, משביעו – רעב”. לפינג ולי יש ויכוחים על האיבר ועל סדר הגודל שלו. אני באופן עקרוני בטוח שמדובר במוח של פינג, אבל הוא מוכן להישבע שמדובר באיבר רבייה כלשהו. אני לא מאמין שהמסורת שלי תתלכלך על איברי רבייה.
בכל אופן, טוב שחזרת לבלוג. הרעבת אותנו, ואנחנו רעבים. זה לא הכי מסתדר עם המסורת, אבל גם אנחנו לא מי יודע מה מסורתיים.
אני מבקש להסתייג מכל מה שפונג חירטט לעיל, ולהדגיש שבעיניי, כל הסיפור הזה עם הקומפוסט מעורר תיאבון. גם תולעים, גם חסה. יאמי.
8 דנה ס.ח. // 06.11.2009 בשעה 7:38 pm
בתי היקרה נגה הולכת לחוג טבע, שם לימדו אותם לעשות קומפוסט. אז יש לנו בבית בקבוק כזה שצריך להאכיל אותו בכל מיני שאריות מזון. כמה טוב שאת עניין הרימה והתולעה חסכו מאיתנו. הייתי שולחת את הילדה אליכן לחזות בפלא, אבל אני מפחדת שזה יביא לה רעיונות. מספיק לי כלבה, אין לי צורך גם בתולעים.
9 ק.נ // 06.11.2009 בשעה 10:54 pm
מסכימה עם כל מילה של דנה ס.ח.
רק המחשבה על התולעים המתרבות, איווווווווווו!
ומילה על הג’יפ מאחת התגובות – זו דוגמא נאותה לתשקורת עוינת.
10 eran mahalu // 07.11.2009 בשעה 8:29 am
ברכות על אנטייטלד, נשמע ןנראה קול++
ניסיתי לשלוח לכם מסר וקיבלתי את זה:
The e-mail could not be sent.
Possible reason: your host may have disabled the mail() function
11 טליה // 07.11.2009 בשעה 9:55 am
פינג ופונג – אני קוראת אתכם לסדר.
דנה ס.ח – א. יש סיכוי שאם יש לך כלבה יש לך כבר תולעים בילד אין. ב. אין רימות, רק תולעות. ג. מה את סיגל מעין שמר? שנכניס לה רעיונות? 🙂
ק.נ – אני אכיר לך את ס.ח – נראה לי שתוכלו להסתדר בעוד ערוצים.
ערן – תודה. וגם תודה על איתור הבאג, בתהליכי תיקון.
12 Martina // 07.11.2009 בשעה 10:09 am
I don’t understand what’s the fuss about those cute little reptiles. I used to have worm pets when I was younger, and they gave me so much love&affection.
13 נורית // 07.11.2009 בשעה 1:14 pm
עציץ במרפסת מוארת + קומפוסט ביתי + זרעי עגבניה מהסלט של ארוחת הערב = שתילי עגבניות מהממים++.
עוד משהו לעקוב אחריו בהשתאות ולדעת שמחה שאין דומה לה (וגם זו לא היסחפות, אלא עובדה).
אין כמו חקלאות אורגנית.
14 טליה // 07.11.2009 בשעה 4:13 pm
נורית – שימי לב שבנוסחה שלך לאושר יש את המילה קומפוסט. כך שזה בעצם גם תחת הקטגוריה של מ.ש.ל. יש כבר עגבניות לאכילה?
15 נורית // 07.11.2009 בשעה 4:46 pm
כן, אפשר לומר שזו ואריאציה על נושא הנוסחה לאושר.
לשאלתך, אין עוד עגבניות לאכילה. אנחנו (השתילים ואני) רק בתחילת הדרך. צלחנו את שלבי ההמתנה לנביטה, והנבטים הרכים, והפיכת העלים הצעירים לגבעולי עגבניה ממש.
עכשיו מדובר במספר גבעולים חתיכים שעושים אמבטיית שמש, ושזוכים למבטים דאוגים ומעריצים שלי משהו כמו מליון פעם ביום. אם הכל יהיה בסדר, ונצלח את הגשמים והקרה והשרב, נזכה לחתוך עגבניות לסלט מתישהו בסביבות האביב. אינשאללה.
16 טליה // 07.11.2009 בשעה 4:51 pm
נורית – אינשאללה. מה שמגניב בגבעולי עגבניות זה שיש להם ריח של עגבניות. זה הכי כיף.
17 פלומבה // 07.11.2009 בשעה 5:49 pm
גילוי נאות: הוא אוכל גם בורקסים של “מעדנות”.
התור של התגובות מתחיל כאן