וזהו סוף הזכרון

מלקולם גלדוול מדבר בספרו The Tipping Point, בעמוד 187 (וזאת מצויין רק על שום הצורך להשוויץ בעובדה שהגעתי לעמוד שכזה בספר, שזה הרי לא מובן מאליו), על העובדה שאנחנו חלק מאורגניזם גדול יותר, שהזכרון שלנו הוא לא רק העובדות והרעיונות והחוויות שנשמרו לנו במוח. הרבה ממה שאנחנו זוכרים בעצם נשמר מחוץ למוח שלנו.
אנחנו בכוונה לא מתאמצים לזכור מספרי טלפון, אלא את מספר הטלפון של 144 או איפה שמרנו את מספרי הטלפון. אנחנו לא זוכרים מהי עיר הבירה של פאראגוואי אלא מחזיקים אטלס (או מחזיקים גוגל בקרבת יד. האופן שבו גוגל מחליף כל ספר רפרנס שהוא – זה כבר לפוסט אחר).
אבל המקום שבו אנחנו מאחסנים מידע מחוץ למוח שלנו באופן הכי מרשים והכי מתוחכם הוא המוח של אנשים אחרים. בני זוג עושים את זה באופן אוטומטי ויש מחקרים שמעידים על כך (פנו לעמוד 188 בספר).


המציגה איננה אני, אבל היו ימים שהמצב היה דומה (מלקולם, החבר החדש הכי טוב שלי)

חלק מהאינטימיות של בני זוג (וגם של משפחה) הוא אותו זכרון המוגדר כאן Transactive Memory ובציטוט של איזה וגנר אחד (שהמציא את המושג וערך את הניסויים המדוברים) נאמר כי אנשים גרושים שסובלים מדכאון ומתלוננים על בעיות קוגניטיביות בעצם מביעים את האובדן של מערכות הזכרון החיצוניות שלהם.
אשכרה הארד דיסק חיצוני. לא מספיק לנו כל השכל שלנו, אנחנו גם מעמיסים מפיסות יומנו על בני/בנות הזוג האומללים שהיו בסביבה.
ולסיום אומר וגנר “אובדן הזכרון הטראנסאקטיבי feels like losing a part of one’s own mind”. לא פחות ולא יותר.

לאחרונה הג’ימייל שלי יצא בהכרזות על כך שאני משתמשת ב-97% מהנפח הקיים עבורי.
[ שהוא לא פחות מ-7413 מגה בייטים. 7190 מגה בייטים מלאים בדואר דיגיטלי.]

יצאתי למסע מחיקות. מסע חיפוש אחר צרופות כבדות, אחר מיילים לא רלוונטיים, אחר אנשים לא רלוונטיים.
חיפוש בג’ימייל הוא חיפוש בזכרון; לא אחת יוצא שאני מחפשת מייל מהשבוע האחרון ופוגשת נסיעה לצפון משנת 2000.

אחרי מאבק של ימים אחדים הגעתי ל-90%. יש 7 אחוזים שלמים של רווח ומנוחה. אבל האם אני חשה like losing a part of one’s mind?
במידה מסויימת, לא ניתן להכחיש. ביני ובין הג’ימייל קיימת מידת אינטימיות טראנסאקטיבית.

Comments

24 responses to “וזהו סוף הזכרון”

  1. יובל Avatar

    אין לי ג’ימייל, ומעולם לא ממש הבנתי את העניין של לשמור את כל המיילים. אם יש דבר שאני אוהב זה למחוק מיילים. אינבוקס ריק ופח זבל מרוקן הוא המצב האידיאלי מבחינתי. אפילו את הפריטים שנשלחו אני מוחק.
    אבל זה אני.
    מעבר לכך, תובנת הזכרון החיצוני במוח של אנשים אחרים מקסימה בעיני. זה כל כך נכון, מסוג התובנות שמעצבן אותי שלא חשבתי עליהן בעצמי.
    ועל כך – תודה.

  2. טליה Avatar
    טליה

    יכול להיות שאתה רואה את תיבת האינבוקס שלך יותר כמו רשימת to do list ואז הסיפוק של תיבת אינבוקס ריקה הוא עצום, עצום!
    [מה שמזכיר לי את הפוסט הזה שלי:
    http://www.habitu.org/blog/2008/01/27/inbox-zero/ ]
    אצלי, תחושת הסיפוק מיצירת הארכיון של מטה הדאטה של חיי גוברת על רשימת המשימות. מה גם שהרשימות מנוהלות גם בעוד כל כך הרבה גורמים דיגיטליים 🙂

    ובאשר לתובנה – בכיף שלי ושל וגנר ומלקלום.

  3. דורון Avatar
    דורון

    רעיון נפלא – זיכרון חיצוני!
    ועכשיו זה מתחבר לי עם איזה יישום שהיה בזמנו גאוני באורקל שכדי להרחיב את הזכרון של תהליך (העולם 32 ביט) השתמשו בזכרון של תהליך אחר (אם כי לצורך כך הפכו את התהליך השני לזומבי…)
    ז”א אפשר לקחת איזה איש גשם (דסטין הופמן) ולגרום לו לזכור עבורינו כל מה שאנחנו לא רוצים… 🙂

    ואגב ג’ימייל – ניסית פעם לפתוח חשבון נוסף, ובחשבון הקיים פשוט להעביר את כל המיילים לחשבון החדש וככה להשתמש בחשבונות שונים של ג’ימייל כגיבוי… (לדפוק קצת את המערכת – גם להמשיך להשתמש בהם וגם להעמיס על השרתים שלהם…)

    חוץ מזה אחלה בלוג

  4. רחלי Avatar

    אני מאוד אוהבת את הספרים של מלקולם גלדוול (ממליצה מאוד על outliers, ספרו הקודם, ועכשיו ליד מיטתי נח הספר החדש ומחכה שאתחיל לקרוא אותו).
    את מושג הזיכרון הקולקטיבי הזוגי אני חווה על בשרי יום יום (ואני מניחה שהרבה נשים אותו כנ”ל). בעלי לא זוכר כלום – אני התקן הזכרון החיצוני שלו. אני זוכרת הכל.

  5. פלומבה Avatar
    פלומבה

    איזה יופי.
    ולפני צניחה לשינה עמוקה, רק אספק תימוכין ממשפחתי הגרעינית. תמיד משעשע אותי לראות איך אמא שלי מצליחה לזכור ואף לשלוף בצמתים היסטוריים את ההסתעפויות המשפחתיות המאתגרות באמת בצד התימני של המשפחה שלנו, היינו – הצד של אבא שלי.

    בעיניי צריך לחשוב איך עושות מזה סטארט-אפ. פרויד קשישא המציא לנו מנגנון משובח של הדחקה, אבל זה הרי לא ממש מספיק. את בעצם אומרת לי, שצריך ללכת צעד אחד קדימה, ופשוט לייצא את הזיכרון לצמיתות. למה לא? רק צרות זה מביא.

    וכל הכבוד על הירידה ל-90%.

  6. יובל Avatar

    אכן, אך מהו האינבוקס אם לא רשימה ארוכה של טו דו ליסט? להתקשר, להגיב, אבל גם לזכור ולשמוח. בכל מקרה, בכלל, כל נושא הזכרון הוא עניין מעניין, על שלל הסתעפויותיו להדחקה, הכחשה וכן הלאה.

  7. רוני Avatar

    קחי לי את הג’ימייל והבעל ואני בלי שום משאבים.
    ברגע שקראתי את זה היה ברור שזה נכון. אני מניחה שאחרי “אני אוהבת אותך” המשפט שאמרתי לו הכי הרבה פעמים הוא “תזכיר לי”.
    ואני עפר לרגלייך על שאת מצליחה לקרוא את הספרים שלו. הם נראים לי מרתקים, ובכל זאת אני נרתעת מהם משום מה. כנראה מפני שאין שום סיכוי שאזכור מהם משהו. אני חושבת שאבקש מהבעל לקרוא בשבילי.

  8. טליה Avatar
    טליה

    דורון – קודם כל תודה 🙂 חוץ מזה, יש לי כל כך הרבה חשבונות ג’ימייל שחלקם מעבירים מיילים אחד לשני, חלקם רק מאפשרים מענה בשם אחר. אבל כשהתיבה המרכזית נסתמת אפשר רק להעביר את כל מה שיש בה לתיבות חדשות, קצת מייגע. בכלל, היום אם יש איזה מייל כבד אני בודקת טוב טוב אם אני צריכה אותו ואם אפשר, מוחקת בלייב.

    רחלי – האיש יצרן של רבי מכר. האמת, שזה בפני עצמו מרתיע אותי. אבל אנסה לראות אם הוא מצליח לשחזר את ההצלחה אחרי שאגמור את הספר הזה. קצת קשה לי עם זה שבסופו של יום, כל הספרים האלה מתעסקים בשיווק. גם אם במסווה של סוציולוגיה ותרבות (שהרי אין בעיה לקשר בין השניים)

    פלומבה – אני אומרת שאם לייצא אז עם ממשק חיפוש. את כבר דילגת לשלב הריסטרט ונקיון ה-Cache שזאת ליגה מעל.

    יובל – זכרון הוא אכן מרתק. האינבוקס הוא אכן גם וגם. ופעם גם עסקתי רבות ובאיך החיים מורכבים מרשימות טו דו ליסטס… ואיך הסיפוק בחיים מגיע הרבה מביצוע אותן משימות. אז גם מהכיוון הזה האינבוקס מקבל עוצמות של תיוג חלקי חיים.

    רוני – לא לוקחת, דונט וורי. ובאשר לספריו של המלקלום, יש לי את השיטה שמאפשרת את הקריאה הזאת. אבל זה תהליך איטי וארוך.  ואני בטוחה שלא אזכור מזה כלום, לכן אני מספרת שוב ושוב את הדברים המעניינים, כדי לתייק אצל אחרים. יש לי עכשיו מחברת field notes חדשה שכתוב עליה –
    I’m not writing it down to remember it later. I’m writing it down to remember it now

  9. גברת דאוטפייר Avatar
    גברת דאוטפייר

    הרעיון של וגנר באמת ניסוח יפה לטענה שהרבה אנשים – כולל את עצמך – טוענים כבר מזמן, אבל תמיד נעים לפגוש תחושה יומיומית מוכרת מנוסחת כהלכה בספר עיון, כולל שם רשמי, עם ארבע הברות לפחות, זה הרבה יותר רציני מ”תשאלו את אשתי, אני אין לי מושג”.

    רוני – לא מכירה אותך, אך סביר להניח, סתם מאיך שהחיים מתנהלים בדרך כלל, שאמרת יותר “תזכיר לי” מ”אני אוהבת אותך”. אבל מילא, זה נשמע יותר טוב איך שאת זוכרת את זה…

  10. רוני Avatar

    טליה, המשפט האחרון שלך בתגובה הוא פשוט מסטרפיס. אני שוקלת לקעקע אותו על היד. אולי על המצח.

  11. תרד Avatar
    תרד

    רוני, אני קניתי לי את הפנקס הזה, אבל בכלל שכחתי שזה היה כתוב שם..

  12. טליה Avatar
    טליה

    גברת דאוטפייר – כל האקדמיה מבוססת על תחושות יומיומיות מנוסחות היטב במילים בלעז…
    חוץ מזה, אני לא זוכרת שאמרתי דבר כזה 🙂

    רוני – אם את מקעקעת, תצלמי ונעלה לבלוג. זאת אומרת אם תזכרי לצלם, או לקעקע 🙂

    תרד – לך יש זכרון מעולה, זה פשוט עניין של שעות שינה כרגע, ברגע שזה מסתדר, הכל חוזר לך.

  13. מיקי Avatar
    מיקי

    דליה איזה פוסט מהמם! הוא מאגד בתוכו את כל תכונות האופי הנהדרות שלך. מה גם שהוא נופל לי בול. אני בדיוק עסוקה ביומיים האחרונים בהתמודדות מול הרד דיסקים סוררים שמסרבים בחוצפתם לשמור יותר מעשרת אלפים קבצים בבת אחת(וזה בכוונה לא במספרים כי נשבר לי מהם) למרות שיש להם ימבה מקום. אז זיכרון זאת גם כנראה שאלה של איכות ולא רק כמות. ובזאת אסיים כי בדיוק אחד מהם גמר לסרוק לעצמו את המוח. נשיקות

  14. טליה Avatar
    טליה

    מיקי – תודה 🙂 תכונות אופי נהדרות נשמע לי נהדר ומוגזם כאחד. אין ספק שבמשל ובנמשל ובג’ימייל – יש משמעות גם לאיכות. נשיקות גם.

  15. merav@israel Avatar

    להגיע ל-97% בג’מייל צריך באמת להתאמץ. חן חן!

  16. טליה Avatar
    טליה

    בא לי בקלות 🙂

  17. Drazick Avatar

    בטוח הוא וג’יימס קמרון נפגשו לאיזה קפה פעם.
    אחרת מאיפה הג’יימס הזה יצר Transactive Memory עם יער?!

    לגבי ג’ימייל, זה בדיוק מה שגוגל רצו, להיות ההארד דיסק הנייד של האנושות.
    בדרך הם יטמיעו פרסומות חזק חזק לתוך ההיסטוריה של המין האנושי.

  18. טליה Avatar
    טליה

    בינתיים נראה לי שגוגל רוצים את זה ומאץ’ מור….
    הבאזז הזה בזבז לי את הבוקר.

  19. קורא חדש Avatar
    קורא חדש

    רוסיה הקומוניסטית/סטליניסטית לא הצליחה להשתלט על העולם , אז היא מנסה כעת עם הסוכנים הללו….
    זה רעיון נחמד , הזיכרון החיצוני. זה פשוט המשך השימוש בעולם.
    שאדם ממציא חפץ מסוים מהסביבה , הוא בדרך כלל עודה אותו עם מטרה אחת , כך שאם ישכח מה שהמציא , החפץ יזכיר בדיוק ולא יהיה חשש מה המציא. (אי אפשר לשחוב שכוס מחדד או כל חפץ אחר הם בעלי מטרה ושימוש אחר , כי הם בנויים כך שאין …)

    מקווה ששזה לא היה מבולבל מידי..

  20. […] רסס ← וזהו סוף הזכרון […]

  21. טליה Avatar
    טליה

    קורא חדש – לא ידעתי שגוגל הם רוסים 🙂

  22. נ. נחום Avatar
    נ. נחום

    הארד דיסק חיצוני – מחשבה גאונית. כמי שלא זוכרת כלום, (למעט אירועים דרמאטיים במיוחד) אני תלויה בצורה ממש לא אחראית במקורביי. המצב כה חמור שחברתי יודעת שהיא יכולה להמציא את עברי מחדש ואני אאמין לכל מילה שלה. מקווה שההארד דיסק של המחשב שלי בבית לא יודע את זה… 🙂

  23. טליה Avatar
    טליה

    גם אצלי יש כמה אנשים שיש ביכולתם לשבש את המציאות שהיתה…

  24. מבקר המדינה Avatar
    מבקר המדינה

    יותר קל לקבל את העדרן המוחלט של העובדות. הזכרון הוא תמיד חלקי, מעוות, יחסי, מושפע ממצב ריגשי וכולי אד נוזאום. לא שלי, כמובן, אצלי הדברים נשמרים כפי שקרו.
    הרשת, כזכרון החיצוני ,לעומת זאת רובה הבלים ומעולם לא נועדה לתיעוד מדויק.
    אותו הדבר בעצם.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *