יש הרבה דברים להתרגש מהם ברשת, כמעט כל יום. הרבה רגש וקצת טכנולוגיה במקרה הזה.
לא תמיד אני במצב רוח מתאים לריגושים אבל כשהפורטים פתוחים, הדברים מסעירים.
אתמול היו שני (!) דברים שכאלה, משני קצוות שונים בתכלית של ציר הרגש.
1. יש ברשת אתר חדש שאוהבים לדבר עליו, אבל יש צדק באוהבים לדבר, Chatroulette שמו. וזה לא הטכנולוגיה אלא הסיפור – הסיפור של הילד בן ה-17 ברוסיה שבנה אתר בשתי אצבעותיו ומקלדת והפך בין לילה לשיחת היום ברשת. אנחנו מתים על סיפורים כאלה, בוקר אחד אתה חנון ברוסיה ולמחרת חנון-סלב בכנסים באמריצ’קה ושוקל את צעדיך בקשר להמשך לימודיך בי”ב.
וזה לא הטכנולוגיה אלא הטוויסט בשימוש, הרעיון הפשוט להפגיש באופן רנדומלי אנשים לווידיאו צ’אט. על המסך אפליקציה שיד המתכנת ברורה בה והמחסור במעצב בולט באותה מידה – שני מסכי וידיאו (אחד לי אחד לפרנטר), מסך לכתיבת הודעות, כפתור Next שבזמן שיא כבר הפך לפועל To next you ופחות או יותר זה. כל כך פשוט שנדמה שכבר היה פה מאז ומעולם. כל כך פשוט שנדמה שאין לזה סיכוי להצליח. מה לי ולאיש/ה בקצה הרשת?
המציגה הינה אני וזר ברשת.
אבל המציאות, כמו שרק מציאות יודעת לעשות, עולה על כל דמיון. לתופעה התרבותית כבר יש שלוחות ותת תופעות תרבותיות. אחוז הסוטים עומד על 14%, לפי הסרטון שווה הצפייה הזה, אבל זה לא מונע מאנשים אוהבי אדם ואינטראקציה להפתיע בין כל המ-Next-טים למינהם. בכל זאת, 86% זה עדיין הרוב.
אחד מהם הוא מרטון, נגן חובב [ראיון וידיאו אחרי שבועיים של תהילה] שכבר קיבל את הכינוי Merton the Chatroulette Piano Guy, שהתחבר במשך כמה שעות לצ’אטרולט וניגן לעוברים ושבים שירים מאולתרים על החולצה שהם לובשים, על המראה האיטלקי שלהם ועל התאורה בחדר שבו הם יושבים. את הווידיאו הערוך של החגיגה הזאת הוא העלה ליוטיוב וכמו וירוס בשדה קוצים תוך שבוע וחצי, הוא שיחת היום במתקני השתייה של האינטרנט.
הווידיאו המקורי הורד על ידי יוטיוב, היו שם כל מיני דברים שעיצבנו את יוטיוב ואת יוטיוב אסור לעצבן. זוהי הגירסה הערוכה מחדש עם הטישטושים במקומות הנדרשים:
בהמשך אפקט הדומינו הזה, בן פולדס, הזמר-פסנתרן, עשה מחווה למרטון-הפסנתרן-צ’אטרולט, חבש את כובע ה-Hoodie שלו ובמהלך הופעה ניגן וחרז ליושבי הרולטה כשברקע הקהל משתף פעולה.
בין קונצרט צ’אטרולט אחד למשנהו, עלו לפני השטח טענות שמרטון הוא הוא בן פולדס. מרטון מכחיש. ב”הביטו” נותנים לכם להכריע:
[יכול להיות שהמידע לגבי זה שהבחור חובב שטויות יכול לעזור לכם בהכרעה. ולראייה א’ וגם – לראייה ב’]
2. אמנם גם סעיף 2 של פוסט #118 עוסק בריגוש אינטרנטי, אך אקדים ואומר שמדובר פה בליגה אחרת. שלא יירשם בהיסטוריית הבלוגים שאני חושבת אחרת.
אתמול אובמה חתם על החוק של ביטוח הבריאות בארצות הברית. אלו ימים שבהם אני מקנאה באמריקאים האלה, אינעל-אחותם, על יכולת הטיקוס שלהם. [בדרך כלל אני זוכרת שהם צריכים ריסט משוגע ומיידי]. זה כמובן לא רק הטקס, היתה פה היסטוריה אמיתית, מהלך מרגש ומוצלח ומשמח – אמריקה עם חזון סוציאליסטי זה לא מובן מאליו.
אבל רק האמריקאים יודעים איך לייצר סובנירים ממעמד חתימה על חוק. האמת היא שאפילו רק הרעיון לעשות אירוע מהחתימה הוא בפני עצמו גאוני. והשנה 2010, והבית לבן מחובר לעומק הסיבים האופטיים, ויושבות תל אביב רק נדרשות לפתוח טאב חדש ולצפות בשידור הישיר. המצלמה רצה הרבה לפני שהטקס מתחיל, ללא פרשן שמתאר את הכלום. הקהל המכובד, על אייפוניו ובלקביריו, לא מפסיק לצלם ולהצטלם. עידן של טאב חדש.
צילום מסך של צילום השידור החי של הבית הלבן: ילצ’י
כשלבסוף הגיעו צמד החייכנים מיסטר פרזידנט וסגנו, התלחלחו עיניי. מתי לאחרונה התלחלחו עיניי מפוליטיקה? אה, כן, בטקס ההשבעה של אובמה.
לצד ברק, בזמן החתימה, עמד מרסלס אוון בחמידות שיא, מעונב בעניבה תואמת לזו של הנשיא וצפה במר. נשיא חותם על החוק בלא פחות מ-22 עטים. ככה מייצרים חומר לאספנים. אני כמהה לעט כזה. אבל יקבלו אותו רק השותפים להבאת החוק לאישורו. אני אמנם מקבלת על בסיס יומי מיילים מברק עם נושאים כמו Thank you, Talya ותוכן כמו Because of you, every American will finally be guaranteed high quality, affordable health care coverage, אבל עט אני לא אקבל כנראה.
המצולמת איננה אני, אבל אני הייתי מתה לחבק את מרסלס.
ואל תסתנוורו מהמספר 22, קוראי “הביטו” אינם מסתנוורים בקלות: ג’ונסון חתם על חוק זכויות האזרח עם 75 (!!) עטי דיו – סובנירים של פוליטיקה.
++++++++
לא האכלתי את “הביטו” כמעט חודש. אין בי כוחות לייסורי מצפון ורגשות אשם, אבל יהיה זה חסר אחריות מצידי לא להפנות לקליפ “טלפון” של ליידי גאגא. לכן, למרות העובדה שזה כבר סוףפוסט ודי, צריך לדעת לסגור פוסטים, עוד לינק אחד אחרון. את כל מה שצריך להאמר בנושא אגיד בהזדמנות אחרת או כבר אף פעם. כאן אביא את סיכום הדברים: הרמת גבות, הינהון מתרשם וחצי חיוך.
20 תגובות בינתיים ↓
1 אברהם // 25.03.2010 בשעה 8:35 am
מקסים. החלק הראשון מטורף. איך לא חשבנו על זה קודם.
2 גברת דאוטפייר // 25.03.2010 בשעה 11:06 am
הא! ואני הייתי בטוחה שאתם בהקבצה א’א’ כבר מזמן וכל הזמן עושים דברים כאלה והרבה יותר.
הפוסט אכן מלא ריגושים וחיוכים, אך גם סימני שאלה. מי הוא מרסלוס החמוד שנראה כמו ארנולד מהסדרה ההיא, והאם מרטון הוא אכן בן פולדס. הם לא בלתי דומים, השניים, אבל אולי כמו ששני אמריקאים לבנבנים שמנגנים על פסנתר דומים. בסוף אני מחליטה שלא, בגלל גומת החן ועוד כמה דברים. ובכל אופן שניהם מצחיקים ומנגנים יפה.
3 מיכאל ז. // 25.03.2010 בשעה 11:47 am
החברים האמריקאים שלי שברובם הגדול הם (מה לעשות) רפובליקנים, טוענים בתוקף שהצעת החוק הזו היא בדיוק מה שימוטט את הכלכלה למקומות שהיא לא תוכל להתאושש מהם, על ידי התחייבויות פיננסיות שאין בכוחו של הממשל לעמוד בהן, לא לטווח קצר, ובוודאי שלא לטווח הארוך. ימים יגידו, ובוודאי שאין ספק שכל אדם זכאי לטיפול רפואי סביר.
רוצה להמר על זה ש-22 העטים יצמחו ל 2200 עטים מקוריים באיביי ? 🙂
WB
4 איתמר אבידני // 25.03.2010 בשעה 11:58 am
להלן קישור למכירה לאחד מעטיו של לינדון ג’ונסון, טרי טרי כפי שהועתק מגוגל באזז 🙂
http://itamar050.deviantart.com/
http://cgi.ebay.com/President-Lyndon-Johnson-HR-485-Bill-Signing-Pen-w-COA_W0QQitemZ380168617576QQcmdZViewItemQQptZLH_DefaultDomain_0?hash=item5883d0be68
5 Margaret // 25.03.2010 בשעה 2:14 pm
Glad you were able to share our excitement in the signing. The 22 pens is interesting — perhaps he signed his full name, Barack HUSSEIN Obama. The fact that America, the supposed Enemy of Islam, has a president named Hussein is something the rest of the world should gaze upon with awe; compute all the things this says about this crazy immigrant nation and its ability to reinvent itself. I also loved your shot of everyone taking phone photos of the signing — those are all members of congress in that room! Even pompous elected representatives turn into gushing fans at historic moments.
On a personal level, this bill impacts me directly, so I am greatly relieved that it passed.
Neshikot l’kulam.
Margaret
6 אייל // 25.03.2010 בשעה 2:44 pm
התגעגעתי.
לא ראיתי את החתימה של אובמה, אבל גם הוא כמו ג’ונסון הכניס את אלוהים לכל מקום? כמה הוא טריוויאלי אצל האמריקאים.
ובעניין הרולטה, לא הצלחתי לגלות מספיק עניין בשביל לנסות. (מצד שני, גם לחשבון שלי בפייסבוק לא נכנסתי חודשים…)
7 michal // 25.03.2010 בשעה 8:23 pm
מי זה מרסלס באמת?
8 טליה // 26.03.2010 בשעה 12:47 am
אברהם – זה לא ברור, במיוחד בהתחשב בעובדה שרוב היום זה מה שאנחנו עושים. נצטרך לעשות בדק בית.
גברת דאוטפייר – טוב לדעת שתמיד אפשר לחדש. זאת הקלה מסויימת. ומרסלס – הוא איזה חמדמד בין 11 שאמא שלו מתה כי לא היה לה ביטוח בריאות אז הוא דיבר במקומות הנכונים לליבם של האנשים הנכונים. ליהוק מדוייק וסיפור עצוב באמת. ובאשר למרטון ובן פולדס, אני אשמח כשהתעלומה תפתר, רוב הזמן אני גם חושבת שאלו פשוט שני אנשים מאותו הגזע עם אותם המשקפיים. ויכול להיות שמרטון התכוון להתכתב עם בן. אין לדעת.
מיכאל ז. – חברים רפובליקניים?! אמור לי מי אתה 🙂 באמת ימים יגידו, אבל בשבילי אובמה הוא הכוכב, לא ישכנעו אותי (כרגע) אחרת. ואני מוכנה להמר על העטים. אני צריכה לבדוק את עצמי ולראות אם אני מוכנה לקנות גם את אחד מ-2178 העטים המזוייפים. יש מצב שכן…
איתמר אבידני – יש על מי לסמוך. יצאתי חסה שלא מצאתי לבד. עכשיו תמצא לי לינק של אתר שמאפשר גיוס נוח של כספים עבור מתנות לא חשובות ונרכוש אותו. כל אחד ישים כפי יכולתו. אני מעדיפה, אם אפשר, משהו שגם אפשר לסמס לו. אה! וגם – יום הולדת שמח!!
Margaret – Even if Hussein is part of the signature it’s still not 22 letters/pens… I guess he signs a few pages, or a few times or writes down some thoughts he has of the moment 🙂 The crowd of respected elderly people taking pictures with their mobile phones is amazing. Good to know you are about to benefit. Good times, good news
אייל – לא, אלוהים לא היה חלק מהנאום. אבל ג’ו ביידן דיבר על אובמה כמו על אלוהים. אני חושבת שהוא מאוהב. ובאשר לרולטה – זה כמו שלארי דייויד אומר: “עם אנשים שאני מכיר אני לא אוהב לדבר, אבל עם זרים? אין לי בעיה”. אני חושבת שאין להשוות בין פייסבוק לרולטה, היא יותר בגדר ניסוי חברתי. תלחץ רק בשביל החוויה, כדי שאם ישאלו אותך תוכל להגיד “ניסיתי”.
מיכל – ראי תשובתי במעלה תגובתי. אם את יכולה לאמץ אותו ולייבא אותו אליי, אני אודה לך. או סתם להביא אותו לביקור
9 איתמר אבידני // 26.03.2010 בשעה 10:53 am
“עכשיו תמצא לי לינק של אתר שמאפשר גיוס נוח של כספים עבור מתנות לא חשובות ונרכוש אותו. כל אחד ישים כפי יכולתו. אני מעדיפה, אם אפשר, משהו שגם אפשר לסמס לו. אה! וגם – יום הולדת שמח!! ”
טליה! עלית כאן על סטארט אפ!
בואי ונקים אתר שמטרתו לגייס כספים עבור אנשים שרוצים לרכוש דברים שאף אחד לא מבין למה יש בהם צורך.
כך למשל נוכל לעזזור לילדים להשלים אוספי בולים נשכחים או לחילופין, לרכוש את אחד מצעיפיו של אלוויס. זה עם הזיעה נו…
עכשיו ,כשעלינו על הרעיון, צריך לשמור את זה בסוד, אז לא לספר לאף אחד טוב? 🙂
לגבי זה שלא מצאת – זה היה סימן מאלוהים. העט של לינדון ג’ונסון נגלה רק ליחידי סגולה (ולאנשי QA שגילו באג קריטי ואין להם עבודה עד שיתקבל תיקון 🙂 ).
המון תודה על האיחולים 😀
10 אורטל // 26.03.2010 בשעה 5:27 pm
אגב הקישור האחרון, כבר ראית את ה-cover של פומפלמוס?
http://www.youtube.com/watch?v=2vEStDd6HVY
11 טליה // 26.03.2010 בשעה 11:13 pm
איתמר – סוד שמור. דונט וורי. נעשה ישיבה בנושא. אפשר להתחיל מאתרים כמו kickstarter ו-kiva.
אורטל – בוודאי! אני מרפרשת את הערוץ שלהם על בסיס יומי 🙂 האמת היא שאני חושבת שהם מנצלים יפה את המומנטום של להיטים חדשים ואת העובדה שאנשים מחפשים את השירים האלה וההוכחה היא מליון 300 אלף צפיות בימים בודדים. לפעמים זה קצת צורם, אבל זה לא מוריד מכמה שאני חולה עליהם. ובהמשך, תראי את זה – שילוב מוחץ של כל סעיפי הפוסט, פרט לאובמה:
http://www.youtube.com/watch?v=8qBFNaA7u1E
12 פינג ופונג // 30.03.2010 בשעה 5:07 pm
לא משנה מתי ואיך אנחנו מנסים את הרולטה, משני מחשבים ניידים, אנחנו נופלים אחד על השני!
ופונג תמיד עם הXXXX ביד.
שקרן! והחיקוי העלוב שלך עם ההודי על הראש. מתי כבר תתבגר?
13 פלומבה // 31.03.2010 בשעה 10:01 pm
לי זה ברור שמדובר באותו אדם.
14 Martina // 05.04.2010 בשעה 9:52 am
Everybody is talking about this roulette, but I don’t see the point. Why wasting time on futile conversations with strangers when you can have sex?
15 מיקי // 07.04.2010 בשעה 1:12 pm
אני חושבת שמרסלס הוא בעצם כמו אחת הדמויות האלו שמחפשים בציורים מלאי פרטים סטייל מחפשים את אפי. בטח אם היינו מסתכלים עשרים שלושים ארבעים מאה שנה אחורה, בצילומים של חתימות ההסכמים החשובים שקרו במאה הקודמת- ריבנטרופ-מולוטוב, הסכמי ורסאי, ממשלת האחדות הלאומית, הסכמי השילומים, תמיד איפשהו בין כסאות המכובדים הוא היה שם. ותבדקו אותי אם אני טועה. פשוט הגדולה של אובמה היא שהוא הוציא אותו לאור.
16 טליה // 08.04.2010 בשעה 11:11 am
פלומבה – הוא מכחיש. הפרשיה ממשיכה:
http://www.youtube.com/watch?v=H4P7weMWJB4
ההכחשה.
וכאן, ביצוע סיום בהופעות:
http://www.youtube.com/watch?v=nzakCwZUYHg
מיקי – אני אבדוק את הנושא. אצא למחקר אינטרנטי מקיף.
17 פלומבה // 17.04.2010 בשעה 9:45 pm
רואים שהוא משקר!
18 ק.נ // 26.04.2010 בשעה 7:45 am
אני מתה על רולטות.
מתה.
אין פעם שאני רואה רולטה ולא עולה עליה.
זה למה שאיבדתי את כל ההון שלי בבורסה.
והיה לי הון.
אבל לאנשים אין לי סבלנות, אין.
אז אין מצב שאני נכנסת להרפתקאה הזו. בטח לא בשעות הפנאי.
אם היו משלמים לי על זה, זה משהו אחר.
ובעניין העטים, סליחה. אבל מה רע בפיילוט? אם זה היה טוב לרבין, זה צריך להיות טוב לאובמה. למה הפלצנות, למה.
19 ר.ה // 28.04.2010 בשעה 3:01 pm
יש לי שתי מילים להגיד לך:
פין-pen
20 דוד // 16.05.2012 בשעה 4:40 pm
זה לא מרסלס, זה ארנולד.
התור של התגובות מתחיל כאן