shuru HABITU oor oo

הרבה טכנולוגיה, קצת רגש. ולהפך

shuru HABITU oor oo random header image

אמנות כלבבי

15/06/2008 · 12 תגובות

אמנות כלבבי צריכה לעמוד בקריטריונים הבאים:
א. לא לדרוש ממני מאמץ מיוחד
ב. לרגש, להפתיע ואם אפשר לשמח, בכלל טוב
ג. להשאר איתי זמן אחרי הפגישה הראשונית

המיצב המונח בקצה חניון מכבי עומד בכולם:
א. לא נדרש מאמץ להגיע אליו, למעשה – הוא הגיע אליי. חניית ערב תמימה בצד הפחות קבוע של החניון הובילה אותי אליו. בצידו של החניון איתרתי משהו שנדמה היה כמצלמת אבטחה או אולי מכשיר מדידה של האנשים האלו שמגיעים לצמתים מטעם רשויות לא ידועות. ליתר ביטחון חשדתי באובייקט. אולי מצלמים אותי חונה על שתי חניות?

ב. בחינה מדוקדקת יותר מצאה שקופית בתוך המשקף. אבל שקופית מבלבלת. מבט בתוך המשקף הוורוד – קולנוע אורלי (לשעבר אוריון) חוזר לחיים, בקצה החניון יושב לו הקולנוע בסוף ימיו.

הרמתי את הראש, אין קולנוע.

החזרתי את המבט, יש קולנוע.

קסם.
השקופית מצולמת מאותה נקודת מבט ומצליחה לתעתע בחן רב. באותו רגע חנתה בחניון מכונית דומה לזו של השקופית והעצימה את החווייה. מרגש, מפתיע וללא ספק משמח.

ג. לא רק להשאר. אלא גם לסקרן, לתהות מי ולמה. להנות מהרעיון הפשוט אך הגאוני, להזמין חברים לצפות ביצירה.


המציגה איננה אני

אמנות במרחב הציבורי as it ought to be. ואם מישהו יודע למי הקרדיט, למי הברכה – נא לא להתבייש, טופס התגובות מונח כאן לפניכם.

תגיות: יופי · מרחב ציבורי · מתורבתים · פיקסלים על בד

12 תגובות בינתיים ↓

  • 1 חגית // 15.06.2008 בשעה 6:51 am

    איזה יופי!

  • 2 מקס // 15.06.2008 בשעה 12:38 pm

    גאוני! ועוד באלכסון כזה..

  • 3 טליה // 15.06.2008 בשעה 1:08 pm

    אתה רומז שאני לא מחזיקה את המצלמה הכי ישר?
    🙂

  • 4 שרון // 16.06.2008 בשעה 8:49 am

    חמוד ביותר, בטח את הבן אדם היחיד ששם לב לזה בכלל.

  • 5 טליה // 16.06.2008 בשעה 3:05 pm

    אני מקווה שלא. לטובתם. אני כל פעם עוברת ומנסה לראות אם מישהו צופה בי צופה.
    מתה לדעת מי עשה את זה.

  • 6 דניאל // 27.06.2008 בשעה 2:54 pm

    בהחלט עבודה מדהימה
    אגב אני יודע מיהו היוצר (הוא אח שלי)
    תמשיכו להסתובב ברחבי תל אביב והסביבה ותגלו יצירות נוספות שלו!
    תהנו!

  • 7 יואב // 28.06.2008 בשעה 12:06 am

    העבודה היא חלק מפרוייקט הגמר של טל מור. מעצב מבריק בוגר בצלאל שלדעתי לומד לתואר שני. שמעתי על הרעיון הזה מחבר שלמד בעבר איתו במחלקה. זו יצירת עיצוב או אומנות? שאלה מעניינת. בכל אופן, העובדה שהמפגש עם האנשים ברחוב התרחש מדגיש את הרעיון שחשוב כל כך שהאמנות צריכה להיות בחיים. גם כאשר שמים פסלים מטופשים בשדרות רוטשילד זה עדיין לא עושה אותם לאומנות. אך אם משקפת קטנה עושה לכך ריגוש, זכרונות, תעתוע, מחשבה שחוזרת למחרת כשאתה שותה את הקפה של הבוקר, והכי חשוב, משנה אותך כי אתה כבר לא אותו בן אדם לפני ואחרי שחווית את הדבר הזה אז המהות הזאת עשתה את העבודה. ובכל פעם שתראה דבר שנעלם, תאמר לעצמך: הלואי ויכולתי לצלם את הדבר הזה לפני שהוא נעלם ולשמר את הזכרון שלו באמצעות משקפת, או בדרך אחרת.

  • 8 טליה // 28.06.2008 בשעה 5:17 pm

    איזו התרגשות!!!!
    מכמה סיבות:
    א. כי עכשיו אני יודעת שמתחבאות עוד, ומרגישה בחפש את המטמון. צריכה לצאת למצוא עוד!
    ב. כי הפוסט איתר את הבן אדם. איזה כיף האינטרנט הזה.
    ג. כי זה טל מור, האחד והיחיד!! אבא של אשר התרנגול!

    יואב – בדיוק. אחד לאחד.
    דניאל – איזה כיף לך שאתה אח של טל 🙂

  • 9 טל // 29.06.2008 בשעה 12:01 pm

    העבודה נעשתה במסגרת פרויקט גמר בעיצוב תעשייתי, תואר שני בצלאל.
    הוצבו עוד 3 מתקנים ברחבי ת”א.
    קישור לתמונת נוספות:
    http://www.flickr.com/photos/28046543@N07

  • 10 טליה // 05.07.2008 בשעה 3:53 pm

    טל! לקח לי יותר מדי זמן להגיב, אבל אני נושאת בשורות: המשקפת נעלמה ממכבי! כואב לי הלב.
    למה לעזאזל יש למישהו רצון לחבל בדבר כזה?

    אתה גאון!

  • 11 טל // 16.07.2008 בשעה 9:22 pm

    תודה טליה

    אל-דג

    המשקפת ממכבי אצלי.
    תוחזר לרחוב אחרי שאתקן אותה.

  • 12 טליה // 17.07.2008 בשעה 8:06 am

    פשששייי, איזו הקלה…

התור של התגובות מתחיל כאן