Category: מרחב ציבורי

  • ‏Life as a service

    יכול להיות שאני סתם מתלהבת, אבל קיים סיכוי, גם אם הוא קטן, שהעניין אכן מגניב. צריך תמיד לקחת בחשבון גם דברים קלושים סטטיסטית. הרי 80% מהסטטיסטיקות מומצאות, וכל השאר – הן רק סטטיסטיקה. אופניים הם תמיד מלהיבים ואביביים וחיבתי אליהם ידועה (הנה כאן, וכאן, וגם כאן), אבל היום אני חוגגת בעלות על 1500 זוגות אופניים!…

  • זהירות, צבע טרי!

    כבר כמה שבועות אני עם פתיחה של פוסט שאמור לדבר על פחד מוות, או יותר נכון ההסחות מפחד מוות. זה היה אמור להיות פוסט שרציתי לפתוח לכבודו קטגוריה חדשה – “בוק ריפורט”. נרגשת מעצם העובדה שאני מצליחה לקרוא ספר בשלושה חודשים. מאז היו הרבה הסחות, נכתבו כתבות, זרמו הרבה מים בירקון ובעיקר הפסקתי לקרוא את…

  • כיף למחות בעיר הזאת

    זהו, אני באפטרוורד של הספר The Tipping Point, לאט אבל בטוח – זאת הדרך היחידה שמאפשרת לי להתמודד עם ספרים. מה גם שעברתי כמעט באופן מוחלט לז’אנר העיוני, שאיך לומר זאת בעדינות, פחות שואב. גם הספר הזה מדבר על העברת מסרים, שלא לומר פרסום, כמו רוב רובם של רבי המכר מהעת האחרונה. פרסום או יצירת…

  • facebook will miss me

    אין לי שום תוכניות להיפרד מפייסבוק. יחד עם הביקורת ועם המחשבות על תיעול מרשים יותר של הזמן שלי – אני שם. רואה דברים שאני לא צריכה ו/או רוצה לראות, עושה לייק כשצריך ובעיקר מכלה את זמני. הגעתי למסך של ביטול הפרופיל שלי בפייסבוק כי התבקשתי להראות כיצד עושים את זה. ואני מאוד שמחה שהגעתי לשם.…

  • טו מאץ’ אינפורמיישן

    רעש מזהם את האוויר. אבא שלי היה אומר את זה רבות על הרעש שהייתי מייצרת כילדה ואני זוכרת כמה קשה היה לי להבין את החיבור הסמנטי הזה בין עולם הזיהום לעולם הרעש. היום, לעומת זאת, נדמה לי שאין תחום בעולם שלא מזדהם מרעש. ברור לי שאחד המוצרים הנדרשים ביותר ברשת של ימינו הוא מוצר שיזקק…

  • No News is Good News

    כולנו ראינו את “לכשכש בכלב” ויודעים היטב שלתקשורת יש כוח לייצר מציאות, לא רק בסרטים – מוניקה לווינסקי באה אחרי הסרט. (אולי לא כולנו… בפעמים שניסיתי לגייס חבר מרעים לצפות בסרט כולם נרדמו ורק אני נותרתי לצפות בו שוב ושוב). כבר השמעתי בעבר את קולי המתנגד לידיעה ומקדם את ההדחקה. בימיי ב-ynet, נהגנו להשתעשע ברעיון…

  • סמים עושים אותך כזה קטן

    לפניכם סרטון ויראלי. 7 מיליון צפיות בבערך 10 ימים. ילד שחזר מרופא שיניים שאצלו כנראה נתנו לו גז צחוק. אי אפשר שלא לצחוק ולרחם בו זמנית על הילד המסטול שמצולם על ידי אביו המשועשע בזמן שהוא חולק איתו מחשבות כנות ומרגשות על מצבו. בחירות קשה שלא להזדהות עם דייוויד לגבי שלוש שאלות נוקבות בימי פוסט…

  • הרוב במיעוט

    אני שמחה לבשר על המוצר הראשון ממפעלי 1IMHO. מדבקת הפגוש, בשמה העברי, או הבאמפר סטיקר, משמשת כהרגלה בסיס לביטוי ומחאה פוליטית. קבלו מהדורה ראשונה של מדבקה ראשונה: (לקבלת מדבקה, סמסו את הספרה 3) בימים של התחלת הפסקת אש, אפשר לראות את זה אולי, שהרוב עובר, חביבי. אבל כוחה של האמירה הוא ביכולת החילחול שלה והפיכתה…

  • כשהתותחים רועמים, המוזות מעלות סרטון ליו-טיוב

    אני רק יודעת שיש מלחמה, כך שמעתי. לא ראיתי שום דבר בעיניים שלי, הכל דרך מסננות. כתבים, מדיום כזה, מדיום אחר. אינטרנט. מלחמה טובה לעסקי האינטרנט – יותר טראפיק, יותר חשיפה לפרסומות, יותר כסף (מצד שני, עסקים גם מבטלים קמפיינים – פחות קמפיינים, יותר חשיפה לפרסומות, פחות כסף). מיוחד להביטו, פרסומות לצד חדשות – מסך…

  • כשהטכנולוגיה היתה טכנולוגיה, הטרנזיסטור היה טרנזיסטור והחדשות היו חדשות

    הימים ימי מלחמה. מדהים שמספיקים שבועיים בשביל להכנס לשיגרה: קצת פחות חדשות, קצת פחות עניין, קצת פחות תשומת לב. בקצוות כמובן פחות מתקהים: אלה שמשנים את תמונת הפרופיל שלהם בפייסבוק לדגל ישראל/מחליפים את הסטטוס לקסאם קאונט או מצידם השני מבטלי החברויות של תומכי המלחמה. הזדמן לי לראות את מהדורת החדשות של יום שישי, תמונות קשות…