shuru HABITU oor oo

הרבה טכנולוגיה, קצת רגש. ולהפך

shuru HABITU oor oo random header image

טו מאץ’ אינפורמיישן

28/09/2009 · 15 תגובות

רעש מזהם את האוויר. אבא שלי היה אומר את זה רבות על הרעש שהייתי מייצרת כילדה ואני זוכרת כמה קשה היה לי להבין את החיבור הסמנטי הזה בין עולם הזיהום לעולם הרעש. היום, לעומת זאת, נדמה לי שאין תחום בעולם שלא מזדהם מרעש.

ברור לי שאחד המוצרים הנדרשים ביותר ברשת של ימינו הוא מוצר שיזקק דברים נקיים מתוך הרעש, מתוך הזרם האינסופי הזה, מתוך בליל המידע, הנתונים, האינפורמציה והשטויות. כל כך הרבה שטויות. אני מסוגלת להעביר יממות שלמות בצריכת שטויות, ביניהן צצה גם שטות שמלבבת את רוחי, שמשמחת, מעוררת השראה ונותנת מוטיבציה לחיות.

בימים האחרונים שבתי לרצף לינקים שזנחתי בעבר ולא פסקתי מלהשתאות. הדברים שיש באינטרנט, אני אומרת לכם… מול המסך מצאתי את עצמי חצי מסתירה את העיניים, חצי מציצה ופולטת מדי דקה או שתיים “אלוהים!!”, “אני לא מאמינה שאני מסתכלת על זה”, “אאאאוץ’!!”. אני לא מטמיעה פה כלום, לטובת הציבור, זהו אזור רך שעוברות בו לעיתים נשמות זכות שאין צורך לחשוף בפניהן את כל זוועות העולם. הרי ידע זה כוח, אבל בורות זאת הקלה גדולה.


המציגה איננה אני, אבל זה היה בדומה

ובכל זאת, שיהיה ברור מול מה ניסו להיסגר העיניים:
< דיסקליימר: אלו חומרים לא בריאים לצפייה לבעלי קוצב לב, לנשים בהריון ולאנשים הנוטלים תרופות באופן קבוע. שום הקלקה פה היא לא באחריותי.>

בחורה אחת בת 25, שלומדת איך להיות דולה, החליטה לתעד את צוואר רחמה. לקחה מרחיב איברים פרטיים, פיסקה, ביקשה מחברה הסקרן להפעיל את פונקציית המאקרו במצלמה, להדליק את פנס הראש ולצלם. לשמחתנו ולתדהמתנו, קיבלנו מחזור אישה שלם, אבל מבפנים. לי אין מילים. זה קצת כמו תערוכת הגופות, רק שזה חי. ובריא. לא שזה נראה כמו משהו בריא, אבל דיס איז לייף. יותר משנדמה לנו ביום יום, אנחנו חיה. עם אפשרות לחשוב על זה שאנחנו חיה, אבל חיה.

בחורה אחרת, ביקרה בבליז. שם עקצה אותה יתושה, שהיתה בתפקיד נשאית של ביצה של זבוב. פקעה הביצה של הזבוב בקרקפת ראשה ורימה/תולעת, תקראו לזה איך שאתם רוצים, בנתה את ביתה מתחת לקרקפת ראשה של בחורה שוחרת מדע. כל המשך ה”בחזרה לטואיצ’י” הזה מתועד ביוטיוב, אלא איפה.

וזה כבר הארד קור: משהו שנדמה כחצ’קון אימים מתגלה כעקיצת עכביש (או אולי זה מקרה רפואי אחר בכלל). נהרות מוגלה נשפכים מגבו של הבחור ששתי נשים עם יצר של קוסמטיקאיות מתנפלות עליו. ואם הצפייה עצמה נשמעת בלתי אפשרית, אפשר לצפות בצופים, כדי להבין את העוצמה של הדברים.


ערב יוה”כ תש”ע

וכל הרעש הזה (שאני כמובן אמביוולנטית כלפיו, כמו כלפי שאר החיים), הופך את השקט של יום כיפור לתענוג חסר תקדים. מישהו לחץ על Mute, ושפוי פה לרגע. צריך לשבת, להתרכז וטו צ’ריש את השקט.
כחלק מהעניין הגדול של “הביטו” בתל-אביב ובלוקאליות (שהרי הלוקאליזציה היא הגלובליזציה החדשה ו”הביטו” מתייחס לטרנדים באחריות נדירה*) נערכה צפייה מסודרת בסדרה של מודי בר און וענת זלצר על תלמקףאביבמקףיפו (ויש גם פתיח יפיפה). יש לי פיסקה או שתיים של ביקורת, אבל היא שולית – צפו ב-VOD הקרוב למקום מגורכם. הסדרה מאירה כל הליכה ברחוב תל אביבי באור ארכיוני ואנושי. מסתבר, שגם אז היה קשה, או לפחות רועש:

איפה יימצא ראש העיר שייתן לנו קצת שקט ומקום לעבודה רוחנית?


הערת שוליים:
*ובאותו הקשר, נא לא להחמיץ את הסרט “עג’מי”. אמנם היציאה ממנו כרוכה בייאוש וברצון להרים ידיים מול כל עוולות האנושות, אבל האבינג סייד דאט – הוא סרט חובה. הלוואי שפשוט יוסיפו אותו לבגרות, וכדרישה לפני קבלת תעודת זהות.

תגיות: כולם משוגעים · מרחב ציבורי · מתורבתים · קשה לתאר · שנות האלפיים

15 תגובות בינתיים ↓

  • 1 שרון // 28.09.2009 בשעה 8:49 pm

    בשנה הבאה אני אחייב אותך ללכת לבית כנסת. מה זה כל הסרטים הנוראיים האלה?
    למרות שמאיר דיזינגוף צדק.

  • 2 טליה // 28.09.2009 בשעה 10:59 pm

    דווקא זה אלו לא סרטים שראיתי ביום כיפור, הם התאחדו לכדי פוסט על פני כמה ימים. היום עסקתי בעיקר בהנאה מהשקט החד פעמי הזה. וגם, אמרתי לא לראות, אז למה להסתכל?

  • 3 טליה // 28.09.2009 בשעה 11:17 pm

    ובתזמון מעניין, הגיע אליי הלינק הזה:
    http://www.environmentalgraffiti.com/featured/images-inside-human-body-images/8292

    זה כבר מגעיל מקסים.

  • 4 נורית // 29.09.2009 בשעה 12:49 am

    החיים שלי נחלקים ללפני ואחרי שראיתי את ההוא עם חצ’קון האדירים בגב (לפני היה יותר טוב, אם תהית). ewwwwww!

  • 5 דנה ס.ח. // 29.09.2009 בשעה 8:32 am

    לא יודעת איזה שד קפאני להתעמק על הבוקר בפוסט הזה. עכשיו בני מעי מתהפכים (ממש בסמוך לצוואר רחמי), שערות ראשי סומרות (ולכי דעי אם אין לי שם איזו תולעת) ושוועתם של ים החצ’קונים שאני מגדלת לי בשקט, עולה השמיימה – גם הם רוצים קצת פרסום.
    זה אומר שהצליח לך – לא?

  • 6 טליה // 29.09.2009 בשעה 9:16 am

    נורית ודנה ס.ח. גם – אתן נשים בוגרות שאמורות לדעת אם הנשמה שלכן יכולה או לא יכולה לעמוד בזוועות שכאלה. לא בכדי לא שמתי את הדברים בפוסט עצמו אלא נתתי לעכבר שלכן ללכת במקומכן פלאס הוספתי אזהרות במקומות הראויים. ובמקום להתעסק ברצון לשקט ושלווה אתן בוחרות להיות חלק מפקק הסקרנים 🙂

    ודנה, לא הגדרתי מטרות לסמר שערותייך דווקא. אבל אם התעמקת והגעת למסקנות, אז אני בטוב.

  • 7 אספ // 29.09.2009 בשעה 11:42 am

    לא ברור לי עדיין למה, אולי זהו יצר הסקרנות שבי, אבל צפיתי בשלושת סרטי האימה שהצעת לנו.

    המסקנות:
    אני לא נוגע יותר באשתי!
    לא אסע לעולם לבליז!
    ואם לאחד מילדיי העתידיים יהיו חצ’קונים (כי אני ב”ה סיימתי את התקופה בגיל 17) – הוא\היא פשוט יגורשו מהבית!

  • 8 טליה // 29.09.2009 בשעה 2:48 pm

    אספ – אני מתרשמת מהנפש החוקרת ומהסקת המסקנות. רואים שחונכת על ידי מורים משובחים למדע כגון גילה סלע.

  • 9 דנה ס.ח. // 29.09.2009 בשעה 6:27 pm

    ראשית – אני לוקחת פול ריספונסיביליטי על מעשי גם אם הם נעשים באשמורת בוקר.
    שנית – מי אם לא שואנית חובבת זוועות שכמוני תצפה עד הסוף בשקיקה, גם תהנה למכביר, וגם תטשטש זאת אח”כ בקורטוב של התחסדות?!

  • 10 רן // 29.09.2009 בשעה 10:59 pm

    הפתח של הרחם נראה כמו קצה של בולבול.

  • 11 טליה // 29.09.2009 בשעה 11:43 pm

    דנה ס.ח. – האמת, מתיישב עלייך כמו כפפה, שכחתי את הנתון ההזוי הזה של המסע ביום ההולדת.

    רן – אפשר לעשות רורשך על הדבר הזה…

  • 12 אי אפשר לבחור בין קל ובין טוב : חדר 404 • הבלוג של עידו קינן // 01.10.2009 בשעה 11:06 am

    […] הוא שמדד חם-היום מודד יפה בכמה זבל (המכונה בנימוס רעש) הקורא נאלץ לדשדש בדרך לתוכן טוב בכל מדיה נתונה. הנה […]

  • 13 זהו, ספטמבר מאחורינו // 02.10.2009 בשעה 12:18 am

    […] רסס ← טו מאץ’ אינפורמיישן […]

  • 14 שירבה // 07.10.2009 בשעה 1:30 pm

    אוף, כתבתי תגובה ארוכה והיא נמחקה כי שכחתי לשים אימייל… אני אנסה לשחזר:
    בעקבות זה: http://xkcd.com/467/ התוודעתי לסרט בשם two girls, one cup. אני לא יכולה להגיד שהוא קשה לצפיה כי לא צפיתי בו, אבל לקרוא עליו בויקיפדיה היה כמעט מעבר לכוחותי. לא לקרוא, לא לצפות! מה שכן, הסרטונים שמציגים אנשים שצופים בסרט הם מצחיקים. התגובה המקובלת היא שילוב של צחוק, פעירת עיניים, קולות הקאה, הסתרת המסך בידיים ובריחה מבוהלת מהחדר:
    http://www.youtube.com/watch?v=UISZTxKJjkg
    http://www.youtube.com/watch?v=OtRzf_ZcM0U
    http://www.youtube.com/watch?v=_SsUTLAhbWE

  • 15 טליה // 07.10.2009 בשעה 1:37 pm

    מזל שיש את xkcd שייתן לנו החומרים מעובדים במידה הנכונה. סרטי התגובות שלך נבחרו בקפידה. כל אחד יותר מוצלח מהשני, אבל כמובן שאהבתי את הראשון דה בסט. תענוג. תודה.

התור של התגובות מתחיל כאן