יכול להיות שאני סתם מתלהבת, אבל קיים סיכוי, גם אם הוא קטן, שהעניין אכן מגניב. צריך תמיד לקחת בחשבון גם דברים קלושים סטטיסטית. הרי 80% מהסטטיסטיקות מומצאות, וכל השאר – הן רק סטטיסטיקה.
אופניים הם תמיד מלהיבים ואביביים וחיבתי אליהם ידועה (הנה כאן, וכאן, וגם כאן), אבל היום אני חוגגת בעלות על 1500 זוגות אופניים! קיבלתי בתיבת הדואר את הצ’יפ שמאפשר לי לשחרר זוג אופניים בכל תחנת תל-אופן (שם השירות הוא האלמנט הלא מגניב של העניין) ברחבי העיר. נדרשה לי שיחה עם חבר בעל צ’יפ כדי להבין שלמרות אופני היאללה-יאללה שלי, הקלילות, בעלות הספידומט ומושב הברוקס, מותר לי להצטרף לשירות. בבחינת אמצעי תחבורה ציבורי נוסף המשרת נסיעות ספונטניות וחד כיווניות.
והנה כך, אושר. רגעי אולי, אבל אושר. כבר ביום הראשון להצמדת הצ’יפ למחזיק המפתחות שלי נסעתי 3 נסיעות ספונטניות שכאלה. מרחק 7 דקות הליכה, הופך לשתי דקות רכיבה וכשאני נפרדת מהאופניים עליהם רכבתי במשך אותן שתי דקות, אין סנטימנטים. אי אפשר לגנוב לי אותן, כי למרות שיש לי 1500 זוגות, אין לי אף לא אחד.
תחת הכותרת מפחית נכסים, מפחית דאגה.
בשנים האחרונות מתייחסים הרבה ל- SAAS – Software as a service – תוכנה שנמכרת כשירות והקונה לא הופך לבעליה החוקיים, אלא כמנוי של השירות. התשלום הוא לא חד פעמי אלא שוטף ומלווה את התוכנה בשידרוגיה השונים. ותל אופן הם בפירוש אופניים-אז-אה-סרוויס. ומבחינתי, השאיפה היא לייף-אז-אה-סרוויס, וכמה שיותר מזה. אני מבינה שבקצה הדומינו הזה יש מישהו שהוא הבעלים של הדבר הזה, אבל חשקה נפשו להיות בעל עסק ולכן, שיתמודד. מצידי אני מקווה שלפחות האוטו שלו בליסינג.
אוסיף ואומר, שלצד האופניים מותקנת על האייפון אפליקציה פשוטה שיודעת לומר איפה התחנה הקרובה, כמה אופניים יש בה וכמה עמדות פנויות להחזרת אופניים יש בה. פרט לעובדה שיש לה אייקון שנראה כאילו צוייר ב-Paint על ידי הבן של ראש העיר, היא עושה את עבודתה נאמנה. שיא הכיף היה לראות את מספר האופניים הזמין בעמדה מתעדכן אחרי שהחזרתי את האופניים. 2011!! היר איי קאם!
+++++++++++
ובעניין אחר לגמרי: ההורים שלי למדו לסמס. אם לדייק: לשלוח סמס, לאו דווקא לקבל סמס. מסתבר שבגיל 82 עוד ניתן לרכוש מיומנות מוטורית עדינה של שנות ה-2000. מגיעים אליי סמסים ריקים ולאחר מכן סמסים כפולים המכילים תיאור כללי של הסיטואציה, פורמט הלקוח כולו מעולם המייל, יצוק הישר אל סמס. אין שמחה גדולה מהורים מסמסים, זה ערוץ תקשורת מנצח.
ורק מסקנה אחת נגזרת מהיכולת החדשה הנרכשת – הכל אפשרי, הכל!
כותב הסמס הוא איננו אני, אבל הוא מתכתב איתי.
ואם הכל אפשרי, אז גם פוסט אחת לשנה אפשרי. אם בא לי.
על החתום: שוברת שתיקה.
Leave a Reply