יכול להיות שאני סתם מתלהבת, אבל קיים סיכוי, גם אם הוא קטן, שהעניין אכן מגניב. צריך תמיד לקחת בחשבון גם דברים קלושים סטטיסטית. הרי 80% מהסטטיסטיקות מומצאות, וכל השאר – הן רק סטטיסטיקה.
אופניים הם תמיד מלהיבים ואביביים וחיבתי אליהם ידועה (הנה כאן, וכאן, וגם כאן), אבל היום אני חוגגת בעלות על 1500 זוגות אופניים! קיבלתי בתיבת הדואר את הצ’יפ שמאפשר לי לשחרר זוג אופניים בכל תחנת תל-אופן (שם השירות הוא האלמנט הלא מגניב של העניין) ברחבי העיר. נדרשה לי שיחה עם חבר בעל צ’יפ כדי להבין שלמרות אופני היאללה-יאללה שלי, הקלילות, בעלות הספידומט ומושב הברוקס, מותר לי להצטרף לשירות. בבחינת אמצעי תחבורה ציבורי נוסף המשרת נסיעות ספונטניות וחד כיווניות.
והנה כך, אושר. רגעי אולי, אבל אושר. כבר ביום הראשון להצמדת הצ’יפ למחזיק המפתחות שלי נסעתי 3 נסיעות ספונטניות שכאלה. מרחק 7 דקות הליכה, הופך לשתי דקות רכיבה וכשאני נפרדת מהאופניים עליהם רכבתי במשך אותן שתי דקות, אין סנטימנטים. אי אפשר לגנוב לי אותן, כי למרות שיש לי 1500 זוגות, אין לי אף לא אחד.
תחת הכותרת מפחית נכסים, מפחית דאגה.
בשנים האחרונות מתייחסים הרבה ל- SAAS – Software as a service – תוכנה שנמכרת כשירות והקונה לא הופך לבעליה החוקיים, אלא כמנוי של השירות. התשלום הוא לא חד פעמי אלא שוטף ומלווה את התוכנה בשידרוגיה השונים. ותל אופן הם בפירוש אופניים-אז-אה-סרוויס. ומבחינתי, השאיפה היא לייף-אז-אה-סרוויס, וכמה שיותר מזה. אני מבינה שבקצה הדומינו הזה יש מישהו שהוא הבעלים של הדבר הזה, אבל חשקה נפשו להיות בעל עסק ולכן, שיתמודד. מצידי אני מקווה שלפחות האוטו שלו בליסינג.
אוסיף ואומר, שלצד האופניים מותקנת על האייפון אפליקציה פשוטה שיודעת לומר איפה התחנה הקרובה, כמה אופניים יש בה וכמה עמדות פנויות להחזרת אופניים יש בה. פרט לעובדה שיש לה אייקון שנראה כאילו צוייר ב-Paint על ידי הבן של ראש העיר, היא עושה את עבודתה נאמנה. שיא הכיף היה לראות את מספר האופניים הזמין בעמדה מתעדכן אחרי שהחזרתי את האופניים. 2011!! היר איי קאם!
+++++++++++
ובעניין אחר לגמרי: ההורים שלי למדו לסמס. אם לדייק: לשלוח סמס, לאו דווקא לקבל סמס. מסתבר שבגיל 82 עוד ניתן לרכוש מיומנות מוטורית עדינה של שנות ה-2000. מגיעים אליי סמסים ריקים ולאחר מכן סמסים כפולים המכילים תיאור כללי של הסיטואציה, פורמט הלקוח כולו מעולם המייל, יצוק הישר אל סמס. אין שמחה גדולה מהורים מסמסים, זה ערוץ תקשורת מנצח.
ורק מסקנה אחת נגזרת מהיכולת החדשה הנרכשת – הכל אפשרי, הכל!
כותב הסמס הוא איננו אני, אבל הוא מתכתב איתי.
ואם הכל אפשרי, אז גם פוסט אחת לשנה אפשרי. אם בא לי.
על החתום: שוברת שתיקה.
21 תגובות בינתיים ↓
1 זיו // 01.06.2011 בשעה 8:50 am
והאופניים האלה, משתלמים? הם נראים לי נורא בומבסטיים, ובכלל, עוד אין אפשרות לכרטיס אשראי, והמנוי נראה יקר, והכל נראה מאוד חולדאי כזה.
2 טליה // 01.06.2011 בשעה 8:57 am
משתלמים! כרגע יש רק מנוי שנתי – 240 שקלים חדשים ל-13 חודשים (כי אנחנו בתקופת הרצה) וכל פעם שאתה לוקח אותם, עד חצי שעה, אתה לא משלם. מעבר לזה זה תשלום של כמה שקלים, אבל ספר לי איזו נסיעה בעיר יש לך מעל חצי שעה? לי אין דבר כזה 🙂 והם אמנם בעלי מסה, אבל כיפים לרכיבה, הילוכים שווים ביותר, וקלאסיים לדיווש על הדרך. והרי לא צריך להרים אותם הביתה.
אגב, אתה יכול לנסוע כמה פעמים ביום שאתה רוצה עד חצי שעה, בין חצי שעה אחת למישנה צריך 10 דקות בתחנה.
3 מקס // 01.06.2011 בשעה 9:45 am
פוסט גאוני 🙂 אהה ויש לך את ההורים הכי מגניבים בעולם :). מ.
4 טימור // 01.06.2011 בשעה 10:01 am
הכל אפשרי! הכל!
והסימסוסים עם ההורים סחטו לי את הלב 🙂
5 יעל מרוקו // 01.06.2011 בשעה 10:09 am
תודה על מנת הצחוק היומית. אני בטוחה שעוד אצחק כמה פעמים מזה היום. נשירות
6 איתמר // 01.06.2011 בשעה 10:26 am
פוסט חדש!!! איזה כיף!
אחלה הורים ואחלה שירות, נהניתי לקרא 🙂
ברוכה-השוברת-שתיקה
עכשיו אני צריך לחזור לעבודה לפני שישברו אותי.
טה-טה 🙂
7 טליה // 01.06.2011 בשעה 12:44 pm
מקס – תודה 🙂 והם באמת הורים חמודים שיא.
היום הגיע סמס נוסף: “טליון איך יוצרים נקודה בסמס א” (הריווחים במקור). שלחתי הסבר ואחרי חצי שעה קיבלתי: “1א. . . הצלחתי לוחצים על 1. א”.
בריאה עליהם!
טימור – לגמרי! הכל אפשרי, הכל! זה בזכותך.
יעל מרוקו – חבל שלא יכולת לקרוא בברלין, אבל אני שמחה לספק מנת צחוק יומית עד מאוד.
איתמר – תשקול הסבת מקצוע לחמשירים או חידודי לשון 🙂 ותודה!
8 שרון // 01.06.2011 בשעה 4:02 pm
מקסים, גם אני רוצה אופניים בתל אביב אבל חושש להזיע…
כל הכבוד להורייך על מיזוג התרבויות, גם שווארמה וגם חליל הקסם.
9 ברק // 01.06.2011 בשעה 4:38 pm
גדול! לא נעים לי להגיד אבל אני עדיין שולח כאלה SMS. …
ולגבי האופניים- אחכה שיגיע לפרובינציה. בינתיים יש לנו רק שלט “בקרוב”
10 טליה // 02.06.2011 בשעה 8:24 am
שרון – החשש להזעה הוא לגיטימי. אבל עוד מעט יגיע השלב שגם כשהולכים מזיעים אז עדיף אולי להזיע פחות זמן על אופניים. ולמה לומר שווארמה – זוהי השהרמה.
ברק – האמת, מהפרובינציה שלך זה באמת עלול להיות חצי שעת נסיעה 🙂
11 טליה // 02.06.2011 בשעה 3:01 pm
מייל שהגיע מאבא שלי בעקבות הפוסט –
יפה שכל העולם יכול כעת לחגוג אתנו את הכניסה שלנו לעולם הקסום של הסמסים …
א.
במיילים הוא גאון! (באמת)
12 גיל // 04.06.2011 בשעה 8:56 am
חכי, חכי.. בקרוב תגיעי לשלב של “ערה” (בלי סימן שאלה-במקור) מאבא בשבת בבוקר..
13 טליה // 04.06.2011 בשעה 8:59 pm
גיל, זה כבר נשמע מלחיץ…
14 michal // 05.06.2011 בשעה 7:01 pm
הסמס גדול למה אני לא מקבלת?
15 טליה // 06.06.2011 בשעה 12:24 am
תצטרכי לתדרך לגבי שליחה לחו”ל! זה כבר קיצוני אולי 🙂
16 יובל // 10.06.2011 בשעה 11:16 am
הי, בלוג נחמד מאד, משעשע בהחלט, תגידי, כתבת שיש אפליקציה לאיי פון, איך קוראים לה? כי אני לא מוצא. תודה. יובל
17 טליה // 10.06.2011 בשעה 12:14 pm
אכן, קשה למציאה.. קוראים לה telobike
18 אלעד // 28.06.2011 בשעה 2:50 pm
תמיד כיף לקרוא!
כתבה על אדריכל שתומך בשיטה שלך:
http://www.themarker.com/markerweek/1.653337
19 טליה // 30.06.2011 בשעה 1:12 pm
תודה! ראיתי את הכתבה הזאת בעיתון כשפורסמה. האיש נשמע גאון רציני. נראה לי שאם כבר אני תומכת בשיטה שלו 🙂
20 פרי // 21.08.2011 בשעה 9:31 pm
אין עליך. תענוג צרוף. את צריכה לעשות את זה מור אופטן.
21 טליה // 22.08.2011 בשעה 9:26 am
פרי, חן חן! ובהחלט – איי שוד דו איט מור אופטן…. מה יהיה עם ניהול הזמן האבוד. אולי עם תום הקיץ אצליח לחזור לשיגרת כתיבה.
התור של התגובות מתחיל כאן