אין לי שום תוכניות להיפרד מפייסבוק.
יחד עם הביקורת ועם המחשבות על תיעול מרשים יותר של הזמן שלי – אני שם. רואה דברים שאני לא צריכה ו/או רוצה לראות, עושה לייק כשצריך ובעיקר מכלה את זמני.
הגעתי למסך של ביטול הפרופיל שלי בפייסבוק כי התבקשתי להראות כיצד עושים את זה. ואני מאוד שמחה שהגעתי לשם. מסתבר שאם אעזוב את פייסבוק, אנשים יתגעגעו אליי.
נדמה לי שזוממי פייסבוק ניסו ליצור כאן עמוד מרגש של חבריי שלא יוכלו עוד ליצור איתי קשר, שליבם נעצב, שלמרות אהבתם אין להם את הטלפון שלי. העמוד שנוצר כלל תמונות שלי מחובקת עם “החבר’ה”, מתוייגת להלכה – עמוד זיכרון בפייסבוק. כרגע יש שם בעיקר אנשים שאני מדברת איתם על בסיס יומי ולא בפייסבוק, או כאלה שאין לי בהם עניין גדול אבל הם חלק מרשימת החברים הווירטואליים שלי.
המציגה הינה אני ואחותה ודוד שלה
[בסוגריים מרובעים אומר שלאחרונה קרה יותר מפעם אחת ופחות משש פעמים שפגשתי ברחוב אנשים שהם חברים שלי בפייסבוק, כאלה שאפילו שוחחתי איתם על גבי הפלטפורמה החברתית, אבל שאין לנו עבר משותף – לא בצבא ולא בצופים. זה מפגש מעט מביך. בחלק משש הפעמים הנמכתי מבט ועברתי למדרכה השנייה ואילו ב-כ-שני מקרים אמרתי את שלא ייאמר: “אני מכירה אותך מפייסבוק”. ופעם אחת נאמר לי בדומה]
מאפייני פייסבוק לא היו נותנים לי ללכת בלי לענות על השאלה מדוע אני הולכת, איך קצתי בביזבוז הזמן הזה ופרשתי.
והאמת היא, אדוני פייסבוק, שהתשובה היא י’ – כל התשובות נכונות.
ומי שרוצה קצת פייסבוק לפנים (הפוסט הזה עבר כל גבול עם אזכורים מיותרים של המילה פייסבוק), מוזמן לבקר את הפרופיל של חנה רטינוב, אחת מהחברות הווירטואליות שלי. החברות שלנו מאפשרת לי המשך צפייה בסדרה “מחוברות“. האלבום של הנסיעה הכיתתית ל”יד ושם” (סליחה, ! יד ושם !) שחנה תויגה בו יכול להיות פרק שלם, שלא לומר דוקטורט מעמיק בסוציולוגיה של העם היהודי. עם התמונה “אוהבת אותך לירני!” והתמונה “נישוווק :):)” ועם חופן תגובות חחחחחחחחחחחחח נדמה שיש עם מה לעבוד.
הערת שוליים: מטעמי פרטיות [ראה סעיף ב’ שאלה קודמת], אני לא מטמיעה את התמונות לטובת ציבור קוראי “הביטו” אלא מקשרת ולכן גם מצטערת מראש על אותם ברי שכל שאין להם חשבון בפייסבוק ולא יוכלו לראות את הפנינים האלה.
14 תגובות בינתיים ↓
1 י. // 17.12.2009 בשעה 10:04 pm
לייק
2 פלומבה // 17.12.2009 בשעה 11:02 pm
מה שמטריד במיוחד הוא, שאי אפשר לעשות די-אקטיבייט לנצח נצחים. פעם בספר הפנים, תמיד בספר הפנים. זה די על הפנים, כשחושבות על זה. אבל מי עסוקה בלחשוב בימים אלה, בין האח הגדול לאחות הקטנה.
3 איילת // 18.12.2009 בשעה 7:59 am
כדברי השיר “שי לייקס יו יה יה יה”…
4 שרונצ'יק // 18.12.2009 בשעה 8:08 am
אני גם חושב שפיסבוק זה וואחד מפלצת בולעת זמן. זה ממכר וברובו זה שטויות גמורות שלא לדבר על פארמוויל וכו
מצד שני ( ואולי באותו צד), אני מוצא שחלק גדול מן האינטרקציה החברתית שלי נעשית דרכו. מה זה אומר עלי? עליך? עליהם? שלדבר איתך בטלפון פתאום לא כזה פשוט כמו לשלוח הודעה או הערה בפייסבוק או במייל?!
5 טליה // 18.12.2009 בשעה 9:56 am
י. – לייק על הלייק. Me and 17 Others Like This
פלומבה – הרוב על הפנים. את חושבת שבסוף התהליך תכתבי פרוזה בנושא האי-חשיבה והפואטיקה של האח הגדול? ומי זאת האחות הקטנה?
איילת – 🙂
שרונצ’יק – הכי חשוב שאנחנו לא בפארמוויל, זה ממצב אותנו וממתג אותנו. וזה אומר דברים קשים. עד שלא נמצא את המינונים הנכונים. תראה את “no impact man” באתר של yes. הם היו שנה בלי חשמל ושיחקו קלפים, נראה לי סבבה. רק על הנייר כמובן.
ואנקדוטה נחמדה, תראה כמה אתה עקבי – התגובה שלך לפני שנתיים (!) בפוסט על פייסבוק. גם אז היה צד וצד שני וצידוד במערכת. וגם אני זכאית פה לניקוד על עקביות – שנתיים בבלוג זה לא מובן מאליו.
6 שרונצ'יק // 18.12.2009 בשעה 3:36 pm
מעולה, זה באמת מלפני שנתיים? זה נראה פרה-היסטוריה…
כשאני חושב על זה, אפשר להגיד הרבה דברים רעים על פייסבוק אבל זה עושה את העבודה, רשת חברתית.
7 פלומבה // 18.12.2009 בשעה 9:15 pm
אחות, אני צריכה כמה שניות להתאושש מהעובדה שאת לא יודעת מי זו האחות הקטנה.
8 פלומבה // 18.12.2009 בשעה 9:23 pm
שרונצ’יק, התגובה שלך אדירה. שמתי לב שהשתמשת בלשון חכמים. ארמית זה הכי אין! לייק!
וחוץ מזה, אני בהיילם שפייסבוק הפציע לחלל האוויר הציבורי כבר לפני שנתיים. כלומר, שעברו שנתיים שלמות מאז ההמולה ההיא. הזמן טס, ואני זוכרת שרק אתמול איזו סטודנטית בקיימברידג’, שרצתה להחליף איתי לשונות (אֵם, אחות, אל חשש), שאלה אותי למה אני לא בספר הפנים (כך במקור). נרשמתי רק כדי לראות, נמלטתי בעור שיניי, אבל כשנרשמתי מחדש בערב יום השואה תשס”ט, הסתבר שנחקקתי בספר הפנים לנצח. החשבון לא נסגר.
כמו בספר החיים, אחות.
9 פלומבה // 18.12.2009 בשעה 9:27 pm
פעם אחרונה, מבטיחה.
אני מנסה לתת פה עבודה רצינית, אבל כל הלינקים לחנה רטינוב כושלים משום מה. לידיעת מחלקת הקיו איי של הבלוג. רוב תודות.
10 טליה // 19.12.2009 בשעה 2:08 am
פלומבה – אני עדיין לא יודעת, אבל אמשיך לחשוב בנושא. ואני שמחה שסייגת את לשונות האם, אם כי לא בטוחה שאני קונה את הסיפור as is. ובאשר לרטינוב, אראה לך מהמחשב שלי. כנראה הילדה למדה איך להגדיר שרק חברים או חברים של חברים יוכלו לראות. אולי תציעי לחנה חברות?!
11 מורד שטרן // 20.12.2009 בשעה 2:55 pm
דווקא עמוד כל כך עצוב שמתאר כמה אנשים יתגעגעו אליי היה מדרבן אותי לעזוב את פייסבוק. שיתגעגעו!
12 טליה // 20.12.2009 בשעה 6:48 pm
מורד – צודק! האמת היא שלא בדקתי את העמוד במבחן המציאות של מה היה קורה אם באמת הייתי רוצה לחתוך ועומדת עם דמעות מול אחותי וחבריי הטובים. מה אז היה קורה.
13 פלומבה // 01.01.2010 בשעה 12:36 am
זה עתה שבתי ממעין מסיבת סילבסטר לא עלינו. הרחובות דוחים. ומה שקשה יותר להתמודד איתו, הוא חוסר הוודאות הגורף לגבי שם העשור, האם נגמר עשור או מתחיל חדש ואיך לעזאזל מכנים את הסיפור הזה. אחות, סיוע נדרש בדחיפוץ.
14 טליה // 03.01.2010 בשעה 10:36 am
אחות שלי פלומבה יקרה – מסתבר שהנושא בדיון, נונסטופ. הצעות שעלו: אפסטיז ושנות האפסים. אף הצעה לא ממש משכנעת, בואי נקווה שלא נצטרך להזכר בעשור הזה ולכן לא נזדקק לשמות.
התור של התגובות מתחיל כאן