shuru HABITU oor oo

הרבה טכנולוגיה, קצת רגש. ולהפך

shuru HABITU oor oo random header image

אני בחורה פיזית בעולם וירטואלי

08/09/2008 · 9 תגובות

השבוע הבנתי שלבן דוד שלי יש את החיים הכי טובים: ביומיום הוא נגר ומדי פעם הוא מלווה טיולי אופניים שמגייסים כסף למטרות חברתיות נעלות – רכיבה של 3 ימים מלונדון לפריז, 10 ימים בדרום הודו – שבמהלכם הוא מתקן את האופניים שנשברים.  
כמה קסם יש בדברים האמיתיים. בעולם הפיזי. האינטרנט נמצא מרחק שנות אור מחוויות של מגע, של ריחות, של טקסטורות. בחזון שלי, לא נראה יותר מחשבים ומסכים, הממשקים של כולנו יהיו אותם חפצים של היום: עט ונייר, אדמה ושתיל, אופניים ורוכבת. ברקע של הדברים תהיה לא מעט טכנולוגיה, כמובן – דברים יתממשקו זה לזה, מכשירים ידברו אחד עם השני, אבל הממשקים, הו הממשקים. 

שני מפגשים ביומיים האחרונים הזכירו לי את חדוות היצירה של האומנים, של היוצרים בעולם הפיזי. 
הראשון הוא עם המתפרה של בן ברחוב קינג ג’ורג’. האיש עובד בקצב של מכונה מרובת מעבדים, מתקן פריטי לבוש שנראים על סף סיום חייהם, לא משאיר אחריו סימן ועקבות וגובה סכום של בין 5 שקלים ל-20 על 2 חולצות ומכפלת. מדובר בחווייה מרגשת ומרוממת – לראות את האיש עובד במולטי ת’רדינג, תרתי משמע. המכונה היא חלק מהגוף, המשך של האצבעות. השחלת החוט למחט נעשית בנונשלנט והוא נוהג על מכונת האובר לוק כאילו היא מכונית ספורט.

והמפגש השני הוא עם הסרט “פרספוליס”, או יותר נכון עם ה-making of של הסרט “פרספוליס“. מרז’אן סטרפי כתבה ספר קומיקס על חייה באיראן ובגולה של איראן. הספר הפך לסרט אנימציה באורך מלא שנעשה בשיטת האנימציה הקלאסית.
אני אחזור על זה: בשיטת ! האנימציה ! הקלאסית !
רק כדי לסבר את המסך, דקת אנימציה (דיגיטלית או לא) בסרט דורשת חודשי עבודה. כלל האצבע של התחום אומר: “אל תתחיל”. באנימציה קלאסית, מדובר באיור ידני של 25 פריימים עבור כל שנייה של סרט, כמו שלגיה של וולט. ב”פרספוליס”, אחרי שהצרפתים ציירו ואיירו את תזוזת השפתיים של כל איראני, שוחזר מקצוע ה-Tracer, אותו בעל מקצוע שעובר על הקווים בעט עבה. לצורך העניין, הוקם צוות של 20 טרייסרים שהוכשרו בניצוחו של טרייסר מדרום צרפת. צריך לראות כדי להאמין: מול כל מאייר יש קנבס ועליו דף על דף על דף שאותם הוא מחזיק בין האצבעות ומדפדף במהירות כדי לנסות לראות תנועה.
כדי להבין קצת כמה פנאן זה לעבוד בצוות אנימטורים, יש כפתור Play בתחתית הנגן:

לואו טק הוא ללא ספק ההיי טק החדש.

שיהיה לכולנו מחזור שמח (אני מבטיחה לעשות פוסט מצולם של הקמפיין המופרך הזה, לצרכי תיעוד אנתרופולגי ולמען הדורות הבאים).

תגיות: יופי · מתורבתים · פיקסלים על בד

9 תגובות בינתיים ↓

  • 1 חגית // 09.09.2008 בשעה 7:35 am

    איזה יופי, בדיוק סיימתי לקרוא את שני הספרים (פרספוליס), וכיף לראות את הקטעים שהבאת. והקמפיין של המחזור השמח-אין מילים. אולי בעצם סוג של מילה: בעעעעע.

  • 2 חגית // 09.09.2008 בשעה 1:33 pm

    ואפרופו בחורה פיזית, אולי זה יעניין אותך? תיכנסי לקישורים, זה מקסים. 🙂
    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=561504&blogcode=9875447

  • 3 טליה // 09.09.2008 בשעה 1:59 pm

    מדהים!
    אני בחיריה ב-26, סגור. בכלל אני כבר הרבה זמן מתכננת שם ביקור אבל נדמה לי שנדרשת קבוצה. אארגן קבוצה.
    ורוצי לראות את “פרספוליס” המלא. חשבתי שבתור בוגרת הספרים אין מה לראות, אך זו לא האמת.

  • 4 חגית // 09.09.2008 בשעה 8:04 pm

    אם את מארגנת קבוצה, אני אשמח להצטרף, גם הסיור מעניין אותי. וברור שארוץ לפרספוליס, 18, רשום אצלי ביומן!
    ואני אחפש אותך ב-26. 🙂

  • 5 בת-דודה שלישית // 09.09.2008 בשעה 9:16 pm

    אדמה ושתיל. לגמרי אדמה ושתיל.
    (והמלצה: שעה-שעתיים של חילוץ זרעים, בחברותא, מאיזה צמח צנון או כובע הנזיר יבש. אין לואו-טק מזה, ואין עונג גדול יותר).

    וגם1 – בדיוק אתמול אמרתי שאירשם לסדנה בחירייה. וגם2 – בדיוק חיפשתי תופר/מתקן באזור. וגם3, בדיוק התלבטתי אם לראות את פרספוליס, כבוגרת הספרים. שמחה לשמוע שכן.

  • 6 Michal // 10.09.2008 בשעה 3:02 am

    WOW!

  • 7 טליה // 10.09.2008 בשעה 11:31 am

    בת דודה שלישית יקרה, תאמיני לי הפוסט הזה בא לך מאלוהים 🙂
    אני אנסה להגיע לשעה-שעתיים של חילוץ זרעים, בחברותא.
    נשמע תענוג.

  • 8 candy // 11.09.2008 בשעה 3:35 pm

    ואוו,פוסט מרהיב.

    ואין כמו המתפרה של בן.

  • 9 טליה // 11.09.2008 בשעה 4:01 pm

    candy – תודה
    איטס מיי פלז’ר

התור של התגובות מתחיל כאן