Category: רגשות דיגיטליים
-
זמנים מודרניים
מי שראה את ההרצאה של אותו פרופסור עטור ניבים מהפוסט הקודם, צפה בדיון על הרצון שלנו באינדיבידואליות מול הכמיהה לקהילה, על הבדידות מול השיתוף. הרי החיים בסופו של יום הם איזון ומינון על צירי השחור לבן. איך מוצאים את הנקודה המתוקה בין החיים מחוץ למסך לבין החיים בתוך ביטים קצובים, בין הטכנולוגיה לרגש, בין החומרי…
-
הופ הופ טרללה
אז הבטחתי לציין את ה-8 בספטמבר בתור יום הולדתו של הבלוג. למרות שהתשיעי יבוא השנה עם הרבה חן, בעיקר בשעה 9 ו-9 דקות בבוקר. אה, ותשע שניות. למי אכפת איך נראה התאריך, ולמי אכפת מימי הולדת של בלוגים? כנראה העובדה שאני גדלה לצד הבלוג שלי היא היא שמחזקת את הצורך ב(הי)ציוניוני הדרך. כל כך גדלתי,…
-
בלוז לחופש הגדול
הסתיו כבר כאן, הוא התחיל ביום רביעי. זה אומר רוח קרירה בבוקר, זה אומר אוויר בר נשימה בערב, זה אומר כבדות בנשמה (אולי היא קשורה בכלל לבין המיצרים/הימים הנוראים וכל מה שביניהם). זהו, רואים את אור סוף הקיץ בקצה המנהרה, פלאס מספרים לי ששעון החורף קרוב ממה שנדמה לנו (שבוע הבא?). כמה עוצמה יש לעונות…
-
פופקורן בלי מלח, סבתא אניוטה וגם – שוב גנבו לי את האופניים
אמנם פסח לא מתקרב, אבל יש איזו תכונה שמקדמת סידור ארונות, סיוד ורה-ארגון של מדפים. כנראה שזה האוגוסט הזה עם הירידה הקלה באחוזי הלחות והעלייה ברמת המתח לקראת תחילתה של שנה נוספת (בבית הוריי מתבצע סיוד נמרץ שכולל גם את צביעת דלת הכניסה בכחול. אמא שלי קמה היום בבוקר ושאלה את עצמה מה גורם לאישה…
-
רחצה לילית
את השבוע שעבר ביליתי בבית הוריי. בפעם הקודמת שעסקתי ברגרסיה שכזו ביליתי בגלישה מרובה חסרת תכלית (שרלוונטית כרגע יותר מתמיד עם הג’קסון 5 והיציאות מהארון). הפעם הייתי בתפקיד ממלאת מקום ויצאתי על בסיס תלת יומי לטיולים עם אבנר ואנה, צמד הכלבים חסרי התקנה שאבי עסוק בחינוכם בימים כתיקונם. הסיבוב היומי כלל מעבר ליד הבריכה השכונתית.…
-
אין זמן – אין זמן, יש זמן – יש זמן. ולהפך
כבר הבעתי טרוניות על ניהול הזמן כשיש זמן. מסתבר שאין ואקום של זמן, הוא מתמלא ולכל פינותיו נוזל צרכן זמן כלשהו. פעם כבר הבנתי את זה – דווקא אם מעמיסים על הזמן ויוצרים לוח זמנים של מנכ”לי-על-חלל, באורח פלא אפשר להספיק יותר, נוצרות שעות חדשות ביממה. עכשיו אני מתחילה להבין שהעניין הוא דו כיווני –…
-
ביום בהיר אפשר לעצור מפה את הרמזורים של תל אביב
אם יש דבר שאני שונאת, זה לגהק. אם יש בי פחד גדול, זה להתחיל לגהק ולא להצליח להפסיק. בספר השיאים של גינס יש איש שלא הפסיק לגהק 68 (!) שנים. כל גיהוק ראשון שלי מעורר בי את המחשבה מה יקרה אם עכשיו אמשיך 68 או ו-9 שנים. איזו תחושה דבילית זה לגהק, כמה זה משפיל…
-
?Are We There Yet
הפנסיה הזאת הופכת את הימים לעיסה אחת של שבת עד רביעי. יש עוגנים קטנים – פגישה מחר, רופא שיניים שבוע הבא, נסיעה לירושלים. אבל מעבר לזה הימים דומים זה לזה והשישי פחות מלחיץ מבדרך כלל. מסביב תוהים חברים ומשפחה על סירובים להצעת עבודה כזאת או אחרת. “זאת תקופה קשה”, “אז מה תעשי עכשיו?”, “זה בטח…
-
Days of our lives
לא רק אובמה ונתיניו ספרו את 100 הימים שבהם המלך התמיד בתפקידו. מסתבר שגם אני חוגגת 100 ימים שבהם התמדתי במשהו, שזה לגמרי לא מובן מאליו. לפני 100 ימים (איזה עגול ואיזה יפה זה! בסך הכל יחידת זמן קצת עקומה – בשנים, פחות משליש ובחודשים זה היה נשמע הכי סתמי) פצחתי בפרויקט צילום יומי. 1/60…
-
טוויטר עושה סחרחורת ופייסבוק עושה לי רע
בלוג יקר, בלוג אהוב – הזנחתי אותך. וזה לא בגלל שאני לא אוהבת אותך. אני אוהבת אותך וחושבת עליך הרבה. אבל אני All Over the Place. פירורים ממני פה, חלקים בפייסבוק, רסיסים בטוויטר, ציוצים שלי ביו-טיוב. זהות מפוזרת 2.0. אני כמובן לא לבד, אנחנו אף פעם לא לבד. גם הסטייה החברתית הקיצונית ביותר היא ריאקציה…